בחלק הקודם למדנו על השתלשלות השורש דרך העולמות - כיצד שורש כל הנפש, רוח ונשמה של כללות ישראל יורד ממדרגה למדרגה. בחלק זה נעמיק בהבנת ארבעת העולמות, נבאר מהי אצילות ומהם עולמות בי"ע, ונראה כיצד דווקא מכאן נגזר הצורך של כל יהודי בראשי הדור.
ארבעת העולמות:
ידוע בחסידות, ועוד נלמד על כך בתניא פעמים רבות, כי אף שבמקומות אחדים מבואר שהעולמות אינסופיים, בכללות מחלקים אותם לארבעה עולמות: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. עולם האצילות הוא העליון שבהם, ושמו ניתן לו משתי סיבות:
אצילות מלשון 'אצלו' - זהו העולם הקרוב ביותר אליו יתברך.
אצילות מלשון הפרשה - כלשון הכתוב על משה רבנו, כאשר ציווהו הקדוש ברוך הוא לאסוף שבעים איש מזקני ישראל: "וַיֶּאֱצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים". 'ויאצל' - לשון הפרשה, שהפריש מעצמו ונתן עליהם, ואותו דבר ממש בלא שינוי, אותה נקודה עצמה. ורש"י מביא שם משל: למה משה דומה באותה שעה - כמדליק נר מנר, שאותה אש עצמה עוברת לנר השני בלא שינוי כלל.
נמצא שעולם האצילות כל עניינו אלוקות ממש - העליון, הרוחני, הקדוש והטהור שבעולמות. אין בו מציאות של יש ואין בו מציאות של רע, ומאצילות ולמטה מתחיל השינוי. לפיכך פעמים רבות בחסידות אין מונים את ארבעתם יחד בראשי תיבות אבי"ע, אלא מחלקים: אצילות לעצמה, ועולמות בי"ע - בריאה, יצירה ועשייה - כחטיבה נפרדת במידת מה היורדת מן האצילות. אלו עולמות נמוכים יותר, שבהם מתחילה מציאות של יש, מציאות של רע ומציאות של ריחוק מאלוקות, הכל בדמיונם של הנבראים, עד לעולם הזה הגשמי שבו אנו נמצאים, שהוא כבר עולם שכולו רע.
מסלול הנשמה בעולמות:
כל נשמה הנמצאת בגוף האדם עוברת את כל הסדר הזה, ואף אנו אומרים זאת בכל בוקר בתפילה: "אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא" - 'טהורה' הולך על עולם האצילות, שהוא עולם של טהרה מוחלטת. ולאחר מכן: "אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ... וְאַתָּה נָפַחְתָּהּ בִּי" - סדר של אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. כל נשמה עוברת את המסלול כולו, ואינה יכולה לירד לגוף האדם אלא לאחר שעברה אותו כולו.
נחזור למשל: כל חלקי גוף האדם עברו את תשעת החודשים כולם, אף שחלקים מסוימים מוכנים כבר בשלבים הראשונים - הלב פועם בתחילת הדרך, ואף על פי כן ממתין בסבלנות ועובר את כל התהליך. כך כל נשמה עוברת את ארבעת העולמות. אלא שיש נשמות הנקראות 'נשמות האצילות', ואין הכוונה שנשארו בעולם האצילות, שהרי הן נמצאות כאן למטה, אלא שאף כפי שהן למטה נשארו נשמות אצילות: הן עברו דרך בריאה, יצירה ועשייה ובכל זאת נשארו במעלתן - בדיוק כלב שעבר את תשעת החודשים, אך התהליך לא הגשים אותו לעשותו ידיים, ציפורניים ושערות. החלקים האחרים נעשו מגושמים, והוא נשאר לב. נשמה כזו קיבלה ברצון בורא עולם, בעברה בעולם האצילות, את העוצמה, הקדושה והמעלה שבו, ומשם רק עברה את המסלול ונשארה אצילות.
ולעומתה הקצה השני: נשמה שעברה אצילות, בריאה ויצירה, וכאן בעולם העשייה קיבלה את תפקידה ואת שליחותה. אף עליה אנו אומרים 'נשמה שנתת בי', ואף היא הייתה פעם באצילות, אלא שדינה כציפורניים - מקורן באותה טיפה עצמה, ואת צורתן קיבלו בסוף הדרך ונעשו ציפורניים. זו התשובה לשאלה כיצד נוצרים שינויים כאלה, מנשמות גבוהות לנשמות נמוכות: משום שעבר כאן תהליך של תשעה חודשים בבטן האם, שפירושו סדר השתלשלות של ארבעה עולמות באופן כללי. וכמובן, בכל עולם ועולם עשר ספירות, וכל ספירה כלולה מעשר, ובכל אחת מהן דרגות עד אין סוף - ולפיכך אין כל נשמות האצילות שוות זו לזו, אף בהן עצמן ריבוי דרגות, אלא שאנו מדברים באופן כללי.
בלשון אדמו"ר הזקן:
נקרא שוב את המשפט: "שורש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל למעלה" - שורשם של כולם באותה נקודה, "אך בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אצילות בריאה יצירה עשייה". ובכל עולם עשר ספירות, והראשונה שבהן חכמה, ונמצא שהדרגה העליונה שבכולן היא חכמה דאצילות - "מחכמתו יתברך", ועד למטה, "כי דכתיב כולם בחכמה עשית". במשפט זה שני הקצוות: 'חכמה' - הדרגה העליונה שבעולם האצילות, ו'עשית' - עולם העשייה, הנמוך שבכולם. כולם, מחכמה ועד עשייה, קשורים לאותו שורש, אלא שכל אחד קיבל לפי דרגתו.
ומה יצר סדר השתלשלות זה, מה יצרו אותם תשעה חודשים? "נשתלשלו ונמשכו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך". אילו היה סדר ההשתלשלות קצר, של עולם אחד בלבד, היו כולם בדרגת אברהם אבינו ומשה רבנו - כולם ראש. אך משום שיש סדר השתלשלות של ארבעה עולמות, המקביל לתשעה חודשים בבטן האם, נוצרו גם נשמות שהגיעו לסוף המסלול ושם קיבלו את מהותן. ואף על פי כן, גם הן קשורות לאותה נקודה ראשונה, ולא פחת דבר מעוצמתן.
וכאן חשוב להבין: לכל אחד תפקיד אחר בעולם ולכל אחד שליחות משלו - לשם כך ירדה נשמתו למטה, ובהתאם לכך הוא מקבל את הצידה לדרך לפי מה שנשמתו עשויה. אין בזה בחירה כלל; זה חלק אלוקה ממעל, ואין אדם יכול להתערב בו. מי שנמצא בדרגה רוחנית נמוכה יותר - זה מה שקיבל, ואין באים אליו בטענה מדוע לא היה משה רבנו. וכפתגמו הידוע של רבי זושא מאניפולי: כשיבואו אליי בטענה, ישאלוני מדוע לא היית זושא, ולא ישאלוני מדוע לא היית מישהו אחר. כל אחד נדרש להיות המקסימום של דרגתו.
ומהי ההוכחה שאף בדרגה הנמוכה ביותר לא איבדה הנשמה את עוצמתה?
ההוכחה פשוטה, וכפי שכתוב בתניא כמה וכמה פעמים: אפילו נשמות הנקראות 'קלים שבקלים' ו'עמי הארצות', כשהן באות לניסיון של אמונה או חלילה כפירה, מצאנו לאורך הדורות שעל פי רוב הן מוסרות את נפשן ממש על קידוש השם. והטעם: נפשם קשורה לאותה נקודה ואינה מוכנה לוותר עליה בשום אופן, ולפיכך מוכנה היא למות על קידוש השם, שלא להתנתק חלילה מבורא עולם. נמצא שאפילו הנפש הנמוכה שבכולן שייכת לאותה נקודה עליונה, ואין דרגתה הנמוכה משנה את קשרה לאב.
אך כיצד קשורה אליו נשמה זו, שבנמשל נקראת 'נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך' ובמשל היא הציפורניים?
על כך אומר אדמו"ר הזקן: "ועם כל זה עודנה קשורות ומיוחדות באחדות נפלאה ועצומה במהותן ועצמותן הראשון". הנשמה הנמוכה שבכולן קשורה לשורש, ולא קשר היסטורי בלבד של פעם, אלא עתה ממש: בשעה שהיא נשמה בגוף גשמי, בדרגת עמי הארץ ופחותי הערך, נתונה בקצה העולם ואינה יודעת אפילו שהיא יהודי - אף אז היא קשורה לאב, לקדוש ברוך הוא, בקשר חי ברגע זה ממש, כשם שהציפורן קשורה ברגע זה ממש לאב, למוח.
ומהו המקור לכך? "שהיא המשכת חכמה עילאה" - 'חכמה עילאה' היא הדרגה העליונה שבחכמה דאצילות, ולשם קשור כל יהודי בכל עת. כשם שהצדיק הגדול קשור לשורש, כך קשור אליו האדם הפשוט. אלא שנשאלת השאלה כיצד מתרחש הקשר, וכאן בא השלב השלישי במשל: אין הציפורניים יכולות לבוא אל האב ולומר 'קשורות אנו אליך במישרין'. האב אינו מכיר את הציפורניים אלא דרך מוחו של הבן; מוח הבן קשור למוח האב, ודרכו קשורות אליו גם הציפורניים.
הצורך בראשי הדור:
ומהו הדבר בנמשל? "כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך היא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם". כל הדרגות כולן, עד לנמוכות שבהן, אף של האנשים הפשוטים ביותר, וכמובן גם הדרגות שלמעלה מהן - הכל צריך לעבור דרך המוח. במשל, מוחו של הבן ברור לנו מהו; ובנמשל, מיהו הבן? כלל ישראל, "בנים אתם לה' אלוקיכם". וכשם שבבן יש מוח ויש איברים נמוכים יותר, כך בעם ישראל יש מוח - הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל - ויש נשמות נמוכות יותר. ומיהו האב? הקדוש ברוך הוא, השורש העליון, חכמה עילאה.
כדי שיהיה היהודי קשור לאב, חייב הדבר לעבור דרך הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם. אין שום אפשרות להיות קשור לבורא עולם באופן ישיר; כך קבע הקדוש ברוך הוא, ודבר זה נאמר במקומות רבים. כך נאמר "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ", ואמרו על כך חכמים: כל המאמין במשה רבנו כמאמין בבורא עולם. ומה הקשר ביניהם? אלא שאין אמונה בבורא עולם בלא היניקה ממשה רבנו, מן החכמים והצדיקים שבדור, ואין הדבר יכול להיות באופן ישיר בשום פנים ואופן.
ויניקה זו קיימת אף אם אין האדם חש בה, כפי שנראה בהמשך. אילו נשאלה הציפורן אם היא מרגישה את קשרה למוח, אפשר שלא הייתה יודעת כלל על מה מדובר - ואף על פי כן העובדה היא שהיא קשורה אליו. כך יונק כל יהודי מן הצדיק, גם אם אינו מרגיש, אינו יודע ואף אינו רוצה; אין הדבר תלוי בו ואין בו בחירה כלל. הקדוש ברוך הוא קבע שתינתן התורה על ידי משה רבנו - "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה" - וכך הוא הסדר שקבע. בהר סיני נתן הקדוש ברוך הוא את התורה לעם ישראל באמצעות משה רבנו, וכשניסו לקבלה באופן ישיר לא עמדו בכך, והם עצמם ביקשו: "דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה". אף עם ישראל הבין שאין הדבר יכול להתקיים במישרין, ושהוא חייב לעבור דרך ראשי בני ישראל שבדורם.
לסיכום: בחלק זה למדנו על ארבעת העולמות הכלליים - אצילות, בריאה, יצירה ועשייה - ועל ההבחנה בין אצילות, עולם של אלוקות וטהרה גמורה, לבין עולמות בי"ע שבהם מתחילה מציאות של יש ושל ריחוק. ראינו כיצד סדר השתלשלות זה, המקביל לתשעה חודשים בבטן האם, יצר את הריבוי בין נשמות גבוהות לנמוכות, ובכל זאת כולן קשורות לאותה נקודה עליונה - חכמה עילאה - כפי שמוכיחה מסירות הנפש על קידוש השם אף בפשוטי העם. ולבסוף הגענו ליסוד המרכזי: קשר היהודי לבורא עולם אינו יכול להיות ישיר, אלא חייב לעבור דרך ראשי בני ישראל שבדורם, כשם שהציפורן קשורה לאב רק דרך מוחו של הבן.
בחלק הבא נעסוק בשאלה כיצד מתקיים קשר זה לצדיק - האם היניקה מראשי הדור היא באופן פנימי או חיצוני, ומה משמעות הבחנה זו עבור כל יהודי.