בחלק הקודם למדנו בפרק ב' כיצד קיים בכל דור מהקצה אל הקצה - נשמות בכל הדרגות, מן הגבוהות ביותר עד הנמוכות ביותר, וכולן חלק אלוקי ממעל ממש. כעת נעמיק במשל שמביא אדמו"ר הזקן, משל הבן הנמשך ממוח האב, כדי להבין כיצד מנקודה אחת יחידה נמשכים כל הפרטים.
משל הבן הנמשך ממוח האב:
לשון התניא: "כמשל הבן הנמשך ממוח האב, שאפילו ציפורני רגליו נתהוו מטיפה זו ממש". אדמו"ר הזקן נוקט בדרגה הנמוכה ביותר שיכולה להיות - לא ציפורני הידיים, אלא דווקא ציפורני הרגליים - וקובע שאף הן נתהוו מאותה טיפה ממש. אותו "ממש" של "חלק אלוקי ממעל ממש" קיים אף במשל: מאותו מקור עצמו שממנו נהיו החלקים החשובים, נהיו גם הציפורניים.
אלא שבכך הועברה השאלה מן הנשמות אל גוף האדם: כיצד ייתכן שמן הנקודה האחת והיחידה, מן הטיפה האחת, נוצרו כל הפרטים ואפילו הציפורניים? אדמו"ר הזקן אינו מבאר כאן את אופן ההתהוות, אלא את התהליך הגורם לשינוי - שחלק מן הטיפה נשאר נעלה, אותה טיפה מן המוח ממש, וחלק אחר יורד ומשתנה.
הטיפה באה ממוח האב, ומאותה טיפה עצמה נוצרים שני קצוות:
מוח הבן: הדרגה הגבוהה ביותר שבבן, משום שהיא הדומה ביותר למקור. מוח הבן נשאר דומה ממש למקור הטיפה, כלומר למוח האב, ואפשר לומר עליו שנשאר אותו דבר.
הציפורניים: הקצה השני, החלק הנמוך ביותר, שאף הוא נתהווה מאותה טיפה עצמה.
מה גרם לשינוי?
אדמו"ר הזקן אומר זאת במשפט אחד: על ידי שהתעכבה הטיפה תשעה חודשים בבטן האם. השהייה הזו היא הגורמת לשינוי המצב ולהתגשמותם של חלקים מסוימים. אף על פי שיצירת הלב, למשל, אינה צריכה להמתין תשעה חודשים אלא זמן קצר ביותר, ממתין הלב לכל התהליך כולו, שכן צריך להגיע גם אל הציפורניים, אל השערות ואל החלקים האחרונים. יש כאן תהליך, וכל פרטיו חשובים, משום שבנמשל של הנשמות קיימת הקבלה לכל פרט ופרט.
ומה יוצר תהליך התשעה חודשים? על כך אומר אדמו"ר הזקן: "וירדה ממדרגה למדרגה". הטיפה יורדת באותם תשעה חודשים ממדרגה למדרגה ומשתנה; יש חלקים המשתנים ואינם נשארים כמקורם, אינם מוח אלא נהיים דברים אחרים, "ולהיתהוות ממנה ציפורניים".
עד כאן שני פרטים במשל:
כל חלקי גופו של הבן מקורם ממוח האב.
הגורם לחלוקה ולשינוי: עיכוב הטיפה תשעה חודשים בבטן האם.
הקשר בהווה ולא רק בעבר:
כעת מוסיף אדמו"ר הזקן משפט מעניין ביותר. הקביעה שציפורני הבן מקורן ממוח האב היא לכאורה קביעה היסטורית בלבד, על מה שהיה בעבר. אך לאחר שהבן נולד ויצא לאוויר העולם, נשאלת השאלה: האם עדיין קיים קשר בין ציפורני הבן לבין מוח אביו? על כך מוסיף אדמו"ר הזקן שאין זו היסטוריה בלבד; אף עתה, כשהבן חי כישות נפרדת לכאורה ונראה כמציאות מנותקת מן האב, ויש בו חלק נמוך הנקרא ציפורניים - יניקת הציפורניים וחיותן נמשכת מן המוח שבראש.
הציפורניים גדֵלות תמיד, ומהיכן הן יונקות חיות? מן המוח, השולח פקודות לכל המקומות ואף אליהן. נמצא שהציפורניים קשורות למוח הבן בכל עת, ובזה אין ויכוח. ומוח הבן הוא החלק הקרוב ביותר למוח אביו: הן משום שנראה כמותו, הן משום שמקורו ממנו, והן משום שקו מחשבתו דומה במידה רבה למוח האב. הרי שציפורני הבן קשורות אל האב, אך דרך מוח הבן. זהו פרט חשוב ביותר שיש לזוכרו לצורך הנמשל.
כי הכול נמשל: כל הנשמות שבמדרגה הנמוכה ביותר קשורות אף הן למדרגה הגבוהה יותר דרך המוח. ומיהו המוח בנמשל? הצדיקים שבדור, נשמות ראשי בני ישראל שבדורנו. בנקודה זו נרחיב בעזרת השם בשיעור הבא.
הזמנת המקור לחופה:
הרבי, בשנים הראשונות לנשיאותו, דיבר על כך בהקשר של חתנים ביום חתונתם, שמהם עתידים להיוולד בנים ובני בנים. בעת החופה באים לבקר אצל כל אחד לא רק ההורים הזוכים בחייהם הגשמיים להוביל את בניהם לחופה, אלא גם הדורות שהלכו לעולמם; כתוב שעד שלושה דורות באים להשתתף בחתונתו של אדם.
אצל חסיד קיים רצון שאף המקור ישתתף בחתונה, שהרבי יהיה נוכח בחופה; וכדי שיבוא, יש להזמינו. הרבי ביאר כיצד מתבצעת ההזמנה: ידוע שאצל חסידים יושב החתן ביום החתונה, בדקות הסמוכות לחופה, וחוזר על מאמר חסידות של הרבי הקודם - מאמר שבו שילב הרבי הקודם אמרות ודברים מכל אחד מאדמו"רי חב"ד. בכך שהחתן חוזר על דבריהם, הוא מזמין אותם לחופתו.
ואז הוסיף הרבי שאין זה עניין השייך לחסידים בלבד. כל אדם שיש לו הכרה מהו קשר בין נשמה לשורשה, שהוא דרך הראש, צריך להזמין את הראש. הרבי הביא אז את הפרק הזה בתניא: מכיוון שנשמות כל ישראל קשורות דרך ראשי בני ישראל, שייך כל אחד ואחד לאותה נקודה, ועל כל אחד להזמין את ראשי בני ישראל. ידוע שהמילה "רבי" היא ראשי תיבות "ראש בני ישראל".
נקודה זו הובאה משום שכל יהודי, ולא משנה מיהו, אינו צריך לקבל תווית, כותרת וחותמת שהוא קשור למפלגה מסוימת, לקבוצה או לחסידות. כל איש ישראל שייך לזה. ונראה בעזרת השם בסיום הפרק שאין הדבר תלוי כלל בבחירתו של האדם, ואי אפשר להתנתק ממנו, שכן זהו דבר מהותי.
לסיכום: בחלק זה למדנו את משל הבן הנמשך ממוח האב: כיצד מטיפה אחת ויחידה נתהוו כל חלקי הגוף, ואפילו ציפורני הרגליים; כיצד תהליך התשעה חודשים בבטן האם גרם לירידה ממדרגה למדרגה ולהתגשמותם של חלקים שונים; ובעיקר - שאין זה קשר היסטורי בלבד, אלא אף עתה יניקת הציפורניים וחיותן נמשכת מן המוח שבראש, ודרכו הן קשורות אל המקור. מכאן נלמד לנמשל, שכל הנשמות, אף הנמוכות שבהן, קשורות לשורשן דרך ראשי בני ישראל שבדור.
בחלק הבא נעסוק בהשתלשלות השורש דרך העולמות, ונראה כיצד נמשך אותו קשר מן המקור העליון ומטה, וכיצד הדבר שייך לכל אחד ואחד מישראל בלא תלות בבחירתו.