בחלק הקודם למדנו על הדרגות השונות בהמשכת הנשמה, וכיצד נשמות ישראל נמשכות ממקורן העליון בדרגות מגוונות. בחלק זה נעמיק ונראה כיצד עיקרון זה של "מן הקצה אל הקצה" מתקיים בכל דור ודור, וכיצד ניתן ליישב את השאלה: אם מקורם של כולם בנקודה אחת ממש, מדוע נראים ביניהם הבדלים כה גדולים.
"מן הקצה אל הקצה" בכל דור ודור:
אין צורך להשוות דווקא בין הקצוות הרחוקים, מאברהם אבינו ועד אלינו. בכל דור ודור - בדורו של אדם הראשון, בדורו של אברהם אבינו, בדורו של משה רבנו, וכן בדורותינו - יש ראשי אלפי ישראל, נשמות הקשורות לראש שבנשמות ושהן בבחינת ראש ומוח, ומן הצד השני נשמות ההמון ועמי הארץ. אלה נמשכים מדרגת מוח, ואלה מדרגת עקב.
מכאן עובר אדמו"ר הזקן לדוגמה שלישית: "וכן נפשות לגבי נפשות" - אף בתוך ההמון עצמו, ולא ביחס לראשי אלפי ישראל, קיימים הבדלים. נפש היא הדרגה הנמוכה שבין נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, ואף בדרגה נמוכה זו יש "נפשות לגבי נפשות", שכן בכל נפש כלולות כל הדרגות: נשמה שבנפש, רוח שבנפש ונפש שבנפש. לפיכך יש נשמות הנמשכות מנשמה שבנפש, יש שבהן מאיר רוח שבנפש, ויש נפש שבנפש.
ובכל אחת ואחת מהן דרגות נוספות, עד אין קץ ובלי גבול. למעשה אין שניים דומים: לכל אחד נשמה בדרגה אחרת, בשליחות אחרת ובתפקיד אחר. אילו היו שניים זהים, אחד מהם היה מיותר. נשמתו של כל אדם נשלחה לעולם כדי לתקן ולפעול את המוטל עליה, ואין בעולם מי שיוכל למלא את תפקידו במקומו.
לגבי מספרן של נשמות ישראל: אותן שישים ריבוא נשמות שהיו בזמן מתן תורה הן נשמות כלליות, הכוללות את כל עם ישראל עד היום, וכולם כלולים באותו עיקרון. הדברים מבוארים בתניא בהמשך הפרקים, ובעזרת השם נגיע אליהם.
ומכאן נשאלת השאלה הפשוטה: כיצד ייתכן שכולם באים מאותה נקודה ממש, כולם מן החלק אלוק ממעל ממש, ובכל זאת בירידתם למטה נראים ביניהם הבדלים כה גדולים?
בטרם ישיב על כך, מציב אדמו"ר הזקן את העיקרון. הוא פתח בשאלה - "ואף שיש רבבות" - ולפיכך עליו גם להשלים את התשובה. תחילה הוא קובע: אף שנראים הבדלים כה גדולים, אין חזרה מן העיקרון שנאמר קודם לכן, והוא אינו משתנה.
לכן, על אף ההבדלים הנראים, שורש כל הנפש, הרוח והנשמה - שורשן של כל הדרגות למיניהן, "מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין", מן הדרגה העליונה ביותר (האבות, משה רבנו וראשי אלפי ישראל שבכל דור) ועד סוף כל דרגין, הדרגה הנמוכה ביותר המלובשת בגוף מן הארץ, אף הקל שבקלים, האדם הרחוק והירוד ביותר שיכול להיות, העקב שבעקב - כולם נמשכים ממוח העליון שהיא חכמה עילאה כביכול. אין שינוי בעיקרון שכל אחד מעם ישראל, ולא משנה מיהו ומהו והיכן מונחת נשמתו, בדרגה הנמוכה, הבינונית או הגבוהה - מקורו באותה נקודה ממש.
דיוק בלשון "עד סוף כל דרגין":
כאשר אדמו"ר הזקן מבקש לדרג את הקצוות שבנשמות, מן העליון ביותר עד התחתון ביותר, לשונו היא "מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין". הוא פותח בלשון הקודש ועובר ללשון תרגום: לא "עד סוף כל המדרגות" אלא "עד סוף כל דרגין", בארמית. הרבי עומד על דיוק זה: מדוע שינה למילה "דרגין"?
ההסבר מבוסס על ביאורו של אדמו"ר הזקן בספר תורה אור, על פי דברי ספר יצירה שהאותיות הן כאבנים. כשם שמאבנים בונים בית, כך מן האותיות נוצרים מילים ומשפטים. ואם אותיות הן כאבנים, הרי שיש באבנים סוגים שונים: יש אבנים שיצירתן בידי שמים, הסלעים והאבנים שנוצרו מששת ימי בראשית וקיימים מאז; ויש אבנים שיצירתן בידי אדם, הן הלבנים, כלשון דור הפלגה "הבה נלבנה לבנים" - נטילת חומר ועשיית לבנים ממנו. אמנם גם הלבנים עשויות מחומר בראשית, שהרי הכל מבראשית, אך צורתן נעשית בידי בני אדם, בעוד שצורתה של האבן נוצרת בלא התערבות אדם.
וכשם שיש שני סוגי אבנים, כך יש שני סוגי אותיות: אותיות שיצירתן בידי שמים, ואותיות שיצירתן בידי אדם. זהו ההבדל שבין לשון הקודש ללשון תרגום ולכל שפה זרה. בלשון הקודש לכל מילה יש משמעות, תוכן ואמת עד הסוף; לעומת זאת מילה בשפה זרה נוצרה מכך שהתקבצו כמה אנשים והחליטו לייצר מילים שבהן יובן על מה מדובר. זהו גם ההבדל שבין לשון הקודש לעברית של ימינו, שפה המתחדשת תמיד וששוקדים באקדמיה על המצאת מילותיה - שוב מילים שנוצרו בידי אדם. לשון הקודש, לשון התורה, מילותיה מקורן בידי שמים ויש בהן קדושה, וכל שאר השפות הן בדרגה נמוכה יותר.
הבדל זה קשור בהשגחה פרטית לפרשת השבוע. בפרשה הקודמת, פרשת לך לך, לפני ברית המילה, נגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, ובפרשה שלנו נגלה אליו שוב, הפעם לאחר ברית המילה. וההבדל מעניין: את ההתגלות שקדמה לברית המילה מציינת התורה בלשון תרגום - "במחזה", חיזיון; ואילו פרשה זו נקראת "וירא", לשון ראייה. ראייה וחיזיון משמעותם אחת, כ"חזון ישעיהו" שאף הוא ראייה, אלא ש"ראייה" היא לשון הקודש ו"חיזיון" לשון תרגום.
לפני ברית המילה לא זכה אברהם אבינו לגילוי אלוקי ברמה גבוהה כמו לאחריה. וכדרכה של תורה, שהמשל שהיא נוקטת מדויק כדי שיובן הנמשל: את ההתגלות שלפני הברית היא מכנה "מחזה", חיזיון, ואת ההתגלות שלאחר הברית היא מכנה "וירא", ראייה - דרגה אחרת לגמרי. דבר שברמה גבוהה מתבטא בלשון הקודש, ודבר שברמה נמוכה מתבטא בלשון תרגום.
לפיכך, כאשר אדמו"ר הזקן מבקש להציב את שני הקצוות, מן העליון שבהם עד התחתון שבהם, הוא נוקט "מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין". "סוף כל דרגין" הוא הדרגה הנמוכה, וכדי להדגיש שכוונתו לנמוכה שבדרגות כתב זאת בלשון תרגום. מכאן נלמד עד כמה כל מילה וכל ביטוי בתניא מדויקים, וכך מבאר הרבי בהערתו בליקוטי שיחות מדוע נכתב כאן העניין בלשון "כל דרגין".
משל הבן הנמשך ממוח האב:
נמצא שכל הנשמות, מן הדרגה הגבוהה ביותר עד הנמוכה ביותר, נמשכות מאותו מקור עצמו. על כך מביא אדמו"ר הזקן משל, ובו נפתח: "נשמות ישראל עלו במחשבה", וכתיב "בני בכורי ישראל", ועל דרך משל - "כמשל הבן הנמשך ממוח האב".
נתבונן בבן גשמי הנמשך באופן פיזיולוגי ממוח האב. הבן שנולד ויצא לאוויר העולם הוא בן בריא ושלם, בעל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, ובגופו דרגות שונות של חשיבות:
איברים שבדרגת החשיבות הגבוהה ביותר: המוח, הלב, הכבד, הכליות וכיוצא בהם.
איברים שבדרגת חשיבות נמוכה יותר.
חלקים שנפרדים מהם: ציפורניים ושערות. אף שיש בהם חשיבות, מפעם לפעם גוזרים אותם ונפרדים מהם.
כלומר, באותו גוף עצמו יש חלק חשוב במיוחד, ולעומתו חלק שדרגת חשיבותו כזו שניתן אף לוותר עליו.
ומאין נוצרו כל הקצוות הללו? הרי הבן נוצר מאותה נקודה, מאותה טיפה, ובטיפה עצמה לא נראו הבדלים כלל - נקודה אחת היא. ואף על פי כן, לאחר שעברה תהליך ונולד הבן, נראים בו הקצוות: מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין, מן החלקים הגבוהים ועד הנמוכים.
לסיכום: בחלק זה למדנו שעיקרון "מן הקצה אל הקצה" מתקיים בכל דור ודור - יש ראשי אלפי ישראל הבאים מבחינת ראש ומוח, ויש נשמות ההמון הבאות מבחינת עקב, ואף בנפשות עצמן דרגות אין-סופיות של נשמה, רוח ונפש שבנפש, עד שאין שני אנשים דומים. ראינו שהעיקרון שכולם נמשכים ממקור אחד, ממוח העליון שהיא חכמה עילאה, אינו משתנה על אף ההבדלים הנראים. דייקנו בלשון "מראש כל המדרגות עד סוף כל דרגין", ובהבדל שבין לשון הקודש ללשון תרגום כביטוי לדרגות עליונות ונמוכות. ופתחנו במשל הבן הנמשך ממוח האב, שבו נראה כיצד מטיפה אחת נוצרים איברים מכל הדרגות.
בחלק הבא נעסוק במשל הבן הנמשך ממוח האב על פרטיו, ונראה כיצד הוא מבאר את השאלה כיצד מנקודה אחת נמשכות דרגות כה שונות של נשמות.