בחלק הקודם למדנו על נפש חסידי אומות העולם, ועל ההבחנה בין הנפש הבהמית שמקורה מן הקליפה ובין מדרגות הטוב שבאומות. עתה נעבור לעסוק בנפש האלוקית שבישראל וכיצד היא מחוברת אל הגוף.
סיפור מן החקירה במאסר י"ט כסלו:
בעת מאסרו הידוע של אדמו"ר הזקן, שביום גאולתו ממנו אנו חוגגים את י"ט כסלו, נערך לו סדר חקירה בשאלות הנוגעות לתוכן דבריו בספרי החסידות. ההלשנה עליו באה, לצערנו, גם מאחינו בני ישראל, שהעתיקו והעבירו דפים וחלקים ממאמריו לממשלה הרוסית - דברים שלא יבינו את משמעותם או יבינו אותם שלא כהלכה, ויהיו לעילה נגדו.
תיק החקירה כולו הוצא בשנים האחרונות מן הגנזכים ברוסיה, והוא כולל את השאלות והתשובות בפירוט - כעשרים ושתיים שאלות, שעל כל אחת מהן השיב אדמו"ר הזקן תשובה מפורטת שירדה אפילו לרמת החוקר הגוי. השאלה האחרונה נגעה לסוף פרק א', שלמדנו זה עתה: כיצד כתב בתניא שאין לגוי טוב כלל, וכל מה שהוא עושה אינו אלא לגרמא ומתוך יראה? בעיניהם הייתה זו פגיעה קשה במעמד הגוי.
כשהגיע לשאלה זו הסתכל עליהם אדמו"ר הזקן וחייך חיוך חכם. הם קלטו את החיוך, ובזה הסתיים העניין - לא ביקשו הסבר. לאחר מכן ביאר אדמו"ר הזקן את פשר אותו חיוך: בחיוכו העביר להם מסר - "כל השאלות הקודמות עניתי והשתכנעתם. האם אתם באמת רוצים להשתכנע שזה כך? עדיף שיישאר לכם בסימן שאלה ונמשיך הלאה". והם אכן העדיפו שלא לשמוע את ההסבר בעניין זה, אך אנו יכולים לבארו ולהבין מדוע כך הוא.
פתיחת פרק ב':
עד כה עסקנו בנפש האחת, שמצד הקליפה והסטרא אחרא. עוד נשוב אליה, שכן לא סיימנו לעסוק בה: אמרנו שהמילה "נפש" מגדירה מערכת שלמה, ולא הספקנו לתאר אותה אלא בשורות מעטות. בעזרת השם, כשנגיע לפרק ו', נשוב לפרט את משמעויותיה ואת מעמדה. כעת אנו עוברים אל הנפש השנית.
אומר אדמו"ר הזקן: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". הנפש השנית קיימת בישראל בלבד - לגוי נפש אחת, ואילו ליהודי נפש שנייה, והיא חלק אלוקה ממעל ממש. בלשון זו כמה דיוקים הטעונים ביאור.
מדוע נקראת היא "נפש השנית"? האם "שנית" מלמד שהיא נמוכה במדרגה, ורק הגיעה שנייה? לדיוק זה כמה משמעויות, ונלך מן השורש כלפי מטה:
מצד שורשה: כתוב בקבלה שהנפש הבהמית שורשה מעולם התוהו, ואילו הנפש האלוקית שורשה מעולם התיקון. וידוע בקבלה, ועוד נגיע לזה, שעולם התוהו גבוה ונעלה מעולם התיקון. מכיוון שכך, הנפש האלוקית היא שנית: אף שהנפש הבהמית נמוכה, שורשה גבוה יותר - שכל הגבוה ביותר, כשהוא נופל, נופל נמוך ביותר.
מצד שליחותה: כל הסיבה שהורידו נפש זו לגוף היהודי היא שיש לה מה לטפל בנפש הבהמית. שליחותה בעולם הזה היא לזכך, לעבוד ולהתעסק עם הנפש הבהמית; כביכול הורידו לעולם תחילה נפש בהמית, ואחר כך את הנפש האלוקית שתתקן אותה.
מצד סדר כניסתה לגוף (וזהו הביאור הפשוט ביותר): הפסוק אומר "כי יצר לב האדם רע מנעריו", ופירש רש"י - מי שננער לצאת ממעי אמו. משיצא לאוויר העולם, דבר ראשון יוצא הוא עם היצר הרע. הנפש האלוקית, לעומת זאת, נכנסת בשלבים: תחנה אחת בגיל שלוש, תחנה נוספת בהגיעו לגיל חינוך, ושלמות כניסתה בגיל שלוש עשרה, בבר מצווה, וכמבואר בשולחן ערוך שאז גמר כניסת הנפש הקדושה. נמצא שהיא באה שנייה.
גם בלשונו של שלמה המלך מדויק הדבר: ליצר הרע, לנפש הבהמית, קורא הוא "מלך זקן וכסיל", וליצר הטוב, לנפש האלוקית, "ילד מסכן וחכם". הנפש הבהמית נכנסה מזמן ויש לה ותק, ולפיכך היא 'זקן'; והנפש האלוקית כילד, שנכנס צעיר. מכאן לשונו של אדמו"ר הזקן "ונפש השנית בישראל".
"חלק אלוקה ממעל ממש":
כעת מגדיר אדמו"ר הזקן את מקורה ושורשה של נפש זו. נפתח במילה "חלק", שיש בה שתי משמעויות:
חלק בלבד: העיקר נשאר למעלה, וכביכול ניתק חלק והורידו הקדוש ברוך הוא לתוך גוף גשמי - אין זה אלא חלק.
חלק שיש בו הכול: כפתגמו הידוע של הבעל שם טוב - "העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו". גפרור קטן שנכרת מבול עץ ענק אינו שווה לו בכמות, אך באיכות סוג העץ אין הבדל בין הקטן לגדול. אף שאין זה אלא חלק, בחלק זה יש את הכול.
שלוש המילים "חלק אלוקה ממעל" אינן חידושו של אדמו"ר הזקן בתניא, אלא לשונו של איוב, המכנה כך את הנשמה ואת הכוח האלוקי שנכנס לגופו: "ומה חלק אלוקה ממעל ונחלת שדי ממרומים". אדמו"ר הזקן מצטט את לשון איוב, אך מוסיף מילה אחת - "ממש". מדוע?
שאין זו גוזמה: לעיתים מדברת התורה בלשון גוזמה, וכלשון הגמרא "דיברה תורה לשון הוואי". כך בפסוק שבספר דברים המתאר את המרגלים שנבהלו מ"ערים גדולות ובצורות בשמים" - וכי בשמים ממש? אלא גוזמה: סגנון של משל, שבא לתאר גובה מבהיל ונפלא, ואין לפרשו כפשוטו בגשמיות. וכן מובא שם בגמרא שהחכמים והנביאים נוקטים לשון זו, ומביאה מקור לכל אחד מהם. משהתברר שהתורה נוקטת לעיתים לשון גוזמה, היה מקום לחשוב שגם "חלק אלוקה ממעל" נאמר בדרך גוזמה - שאיוב ביקש לרומם כל כך את נפשו האלוקית עד שאמר שהיא חלק אלוקה ממעל, אך לא ממש. על כן מוסיף אדמו"ר הזקן "ממש": כפשוטו, ולא כמשל והגזמה.
ש"ממעל" ו"ממש" הם שני הפכים: ב'היום יום' לכ"ג מנחם אב מספר אדמו"ר הריי"צ שבחורף תרנ"ב, בהיותו כבן שתים עשרה לפני הבר מצווה, למד עם אביו אדמו"ר הרש"ב את פרק ב', והגיעו למשפט "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". ביאר לו אביו ש"ממעל" פירושו הרוחני ביותר, נעלה מאוד, ו"ממש" פירושו ממשי, גשמיות שבגשמיות. זו מעלתה של הנפש השנית בישראל: אף שמקורה רוחני שברוחני, היא פועלת ב"ממש", בגשמיות שבגשמיות. לעיתים יש דברים רוחניים ונעלים שאין השפעתם נראית במקום גשמי ופיזי, שכן קשה מאוד לחבר בין רוחני לגשמי; ואילו הנפש השנית בישראל מורגשת גם בממש, גם בממשות.
בהמשך יביא אדמו"ר הזקן את המקורות מן הפסוקים, ויוכיח שאין זה חידושו של איוב בלבד אלא מפורש בתורה - דברים שאנו אומרים בכל בוקר בתפילת שחרית, מיד בתחילת היום. בהמשך הלימוד נעמוד על משמעות ה"ממעל ממש" - שכל אחד מאתנו חי ונושם עם הנפש האלוקית הנמצאת אתנו - ועל הכוח המפליא לעשות, המחבר את הנפש אל הגשמי, וכיצד מסדרים בין השתיים.
לסיכום: בחלק זה למדנו על מעמדה של הנפש השנית בישראל, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. ראינו שלושה ביאורים לכינוי "שנית" - מצד שורשה בעולם התיקון, מצד שליחותה לתקן את הנפש הבהמית, ומצד סדר כניסתה לגוף בשלבים עד הבר מצווה. עמדנו על שתי המשמעויות של המילה "חלק", וכן על שני הביאורים לתוספת "ממש" שהוסיף אדמו"ר הזקן על לשון איוב: שאין זו גוזמה אלא כפשוטו, ושהנפש האלוקית - אף שמקורה רוחני שברוחני - פועלת ומורגשת בגשמיות שבגשמיות.
בחלק הבא נעסוק בהמשך פרק ב', בסוגיית שורש נשמות ישראל שעלו במחשבה, ובמקורות מן הפסוקים המוכיחים את מעלת הנפש האלוקית ואת חיבורה אל הגוף.