בחלק הקודם למדנו על ההבחנה שבין צדיק בעצם לבין צדיק בשם התואר, וראינו כיצד ההגדרה של 'צדיק' משתנה בהתאם להקשר. בחלק זה נעמיק בהבחנה זו: נראה מהי ההגדרה האמיתית של צדיק לפי חכמינו, וכיצד אדמו"ר הזקן מרמז על ארבע דרגות שונות בצדיקים.
ההגדרה האמיתית של צדיק:
כשבאים להגדיר למי מתאים תואר הצדיק במעלתו ובמדרגתו, ומהן החלוקות שבין צדיקים לבינוניים, משתנה ההגדרה ואינה מתאימה לדברי הרמב"ם. כאן אמרו רבותינו ז"ל: "צדיקים - יצר טוב שופטן". כפי שירחיב אדמו"ר הזקן בפרקים הבאים, 'שופט' אינו 'מושל': המושל אומר את המילה האחרונה, ולידו יושבים כמה שופטים - זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולבסוף בא המושל ומכריע. אצל הצדיק לא רק שהמושל הוא היצר הטוב, אלא אף השופט הוא היצר הטוב בלבד, ואין שופט אחר. אין בליבו דעה שנייה האומרת לו 'אולי תעשה להיפך' - דבר זה כלל אינו קיים אצלו, כמו שנאמר "ולבי חלל בקרבי".
למילה 'חלל' כמה משמעויות: ריק וחלול, וכן מת - כלשון "כי ימצא חלל בשדה". אצל הצדיק היצר הטוב הוא היחיד המעלה דעה בנפשו, בכל עת, ולכן הוא נקרא צדיק. אין זה אדם שרוב מעשיו זכויות, שכן אם יש בו אפילו עבירה אחת קטנה כבר יש בו שני שופטים: ברוב המקרים היצר הטוב שופט, אך מפעם לפעם מעלה גם היצר הרע את דעתו - ואצל הצדיק אין מחלוקת כלל.
ומה בדבר הבחירה? לשון התניא כאן היא "שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית" - הוא בחר להרוג את יצרו ולבטלו, וכעת אינו קיים כלל. ובאמת יש בזה דרגות, שאדמו"ר הזקן מרמז עליהן בלשונו הזהב בין השורות: מי שאינו מתעכב אינו שם לב אליהן, אך בהתבוננות נראה שהוא מרמז לדרגות מסוימות בצדיקים.
אך כל מי שלא הגיע למדרגה זו של 'ולבי חלל בקרבי', שבה היצר הרע מת, אלא היצר הרע עדיין קיים בו ומפעם לפעם מעלה תאווה ונטייה לדברים שאינם טובים, ויש לו רצון לחטוא ולעיתים אף נכשל - אף שזכויותיו מרובות על עוונותיו, ואף אם בתשעים ותשעה אחוזים מן המקרים הוא בצד הזכויות ובאחוז אחד בלבד בצד השני - אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל. ולא זו בלבד, אלא אף בינוני אינו, שהרי אצל בינוני אין אפילו עוון אחד.
"וצדיק יסוד עולם":
לאחר ההקדמה הארוכה, שבה מרחיב אדמו"ר הזקן להוכיח ולהדגיש שלא ייתכן אצל בינוני אפילו עבירה אחת, הוא מביא את דברי רבותינו ז"ל: "ראה הקדוש ברוך הוא בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור", כמו שכתוב "וצדיק יסוד עולם".
כאן יש להתעכב על כמה דיוקים. אדמו"ר הזקן אומר 'אמרו רבותינו ז"ל במדרש', אך מקור הדברים אינו במדרש אלא בגמרא, וזו לשונה: "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". בנקודה זו עוצר אדמו"ר הזקן ומדביק את הפסוק 'וצדיק יסוד עולם', ואילו בגמרא יש עוד שורות עד לפסוק זה: "שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" - לקדוש ברוך הוא מצוקי ארץ, צדיקים חזקים שהם מצוקיה של הארץ, ו'וישת עליהם תבל' - הוא העמיד עליהם את העולם. ורק אחר כך ממשיכה הגמרא: "ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר וצדיק יסוד עולם".
נמצא שיש כאן שתי תמיהות:
מדוע אומר אדמו"ר הזקן שהדברים נאמרו 'במדרש', בעוד שזו גמרא מפורשת?
מדוע הוא מצטט את הגמרא שלא כלשונה - מדלג על קטע, ומדביק את הפסוק 'וצדיק יסוד עולם', שנאמר בקטע הבא, לקטע הקודם?
אלא שבקוצר לשונו בא אדמו"ר הזקן לרמז לנו. כידוע, אדמו"ר הזקן כתב גם ספר של צדיקים, אך אותו ספר נשרף, ולנו נותר ספר של בינוניים. בספר זה הוא מאריך בעיקר בהגדרת הבינוני, אך פה ושם רומז שיש דרגות שונות אף בצדיקים.
ארבע דרגות בצדיקים:
בקטע האחרון שלמדנו רמוזות ארבע דרגות בצדיקים, ונמנה אותן מלמטה למעלה:
צדיק בשם המושל: הדרגה הנמוכה שבכולן, זו שעליה מדבר הרמב"ם - מי שרוב מעשיו זכויות, לצורך הדיון של עשרת ימי תשובה. הגדרה זו שולל אדמו"ר הזקן, שהרי מי שיש בו אפילו מאה עוונות אינו אפילו בינוני; ומכל מקום, לפי הגדרה מסוימת ניתן לקרוא צדיק גם למי שרוב מעשיו זכויות.
צדיק בשם התואר: "שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית" - היה לו יצר הרע, נלחם בו והרגו בתענית, ולאחר מכן הגיע לדרגת צדקות שאין בה עוד תאוות ואין בה מלחמה כלל.
עניין זה יתבאר בהרחבה בפרקים הבאים: אף שהדבר נראה רחוק ובלתי שייך, כל אדם יכול להיות כזה במידה מסוימת, שכן לכל אחד יש סוגים של עבירות שאינן עולות על דעתו כלל. דוגמה קיצונית: לשתות כוס מים ביום הכיפורים - אין אדם הנלחם בכך ומחזיק את עצמו שלא לעשות זאת; וכן עבודה זרה חס ושלום. כל אחד ימצא בתרי"ג המצוות רשימה מכובדת של דברים שלגביהם כבר הרג את יצרו והם אינם קיימים אצלו; ומי שעשה כן בכל תרי"ג המצוות, הוא הצדיק בשם התואר, שהתמודד, נלחם והצליח.
צדיקים מועטים: עליהם נאמר "ראה הקדוש ברוך הוא בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור". אין אלו צדיקים שנולדו עם יצר טוב ויצר רע, נלחמו ועבדו, אלא צדיקים שהקדוש ברוך הוא הורידם לעולם מלכתחילה. עליהם נאמר לשון רבים - 'צדיקים' שהם מועטים - ובהמשך התניא ייקראו 'בני עליה', כמאמר "ראיתי בני עליה והם מועטים". בהיותם בעולם ייתכן שאין איש מכירם; הם נסתרים, ואינם מתעסקים עם העולם אלא עם עצמם. ומה תפקידם? עליהם נאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל", ורש"י מפרש 'וישת עליהם תבל' - להיות שתות וקיום ויסוד לקיים תבל. אלו צדיקים שבזכותם העולם קיים; אין הם נצרכים לתקשר עם העולם ואין צורך להכירם, אך הקדוש ברוך הוא הורידם לעולם, ובזכותם ניתן לו קיום.
צדיק יסוד עולם: דרגה זו מרמז אדמו"ר הזקן בהביאו את הפסוק שבהמשך דברי רבי חייא בר אבא - "אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים". זהו צדיק אחד ויחיד, ובשונה מן הצדיקים המועטים אין הוא נסתר ועלום שם, אלא מתעסק עם העולם: תפקידו לזכך את העולם, לקרב אנשים לתורה ומצוות ולפעול על כל באי עולם - החל ממשה רבינו, שזה היה תפקידו, וכן 'משה' שבכל דור ודור.
לסיכום: בחלק זה למדנו את ההגדרה האמיתית של צדיק לפי חכמינו - 'צדיקים, יצר טוב שופטן' - שבה היצר הטוב הוא השופט היחיד, בלא דעה שנייה כלל, כמאמר 'ולבי חלל בקרבי'. ראינו שכל מי שיצר הרע עדיין פעיל בו אינו במדרגת צדיק כלל. עוד עמדנו על הדיוק שאדמו"ר הזקן מצטט את דברי הגמרא שלא כלשונם, ובכך רומז לארבע דרגות בצדיקים: צדיק בשם המושל; צדיק בשם התואר שהרג את יצרו; צדיקים מועטים ונסתרים שבזכותם העולם קיים; וצדיק אחד יסוד עולם, המתעסק בזיכוך העולם ובקירוב הבריות.
בחלק הבא נעסוק במעלתו של הצדיק כ'יסוד עולם ותבל' - נעמיק במשמעות הפסוק 'כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל', ובתפקידו של הצדיק בקיום העולם.