בחלק הקודם למדנו על השבועה המושבעת על הנשמה בטרם ירידתה לעולם, ועל דברי הגמרא הקוראים לאדם 'יהא בעיניך כרשע'. בחלק זה נעמיק בהבנת הוראה זו, ונראה כיצד אדמו"ר הזקן פותח את הפרק בהמחשה מן הגמרא.
ההוראה שבגמרא נאמרה לכל אדם, בלי קשר למעשים לא טובים שעשה. לכאורה משמע ממנה שכל אב מחויב להזכיר לבנו מקטנות, בכל בוקר: 'תזכור, אתה רשע'. אך כיצד יגדל ילד השומע דברים כאלה כל היום? בעולם החינוך מוכר המושג 'נבואה המגשימה את עצמה', ולפיכך מתחדדת השאלה: כיצד יגדל אדם שכל ימיו אומרים לו 'יהא בעיניך כרשע'?
שאלתו של אדמו"ר הזקן:
אחד משניים: או שהאדם יהיה עצוב כל ימי חייו, או שיהיה קל-דעת ('קלדאי') כל ימי חייו - ואדם נורמלי לא יגדל כך. אם כן, מהו הפירוש בדברי הגמרא 'יהא בעיניך כרשע'? זו שאלה חזקה מאוד להבנת הדברים.
ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: 'אך העניין'. סגנון הדברים אצלו אינו סגנון של תשובה מפורשת - אין הוא אומר 'ויש לומר תשובה כך וכך', אלא 'אך העניין'. בתניא, ובחסידות בכלל, באים להבהיר עניין ולגלות נושא, והצורה שבה מוגש העניין היא צורת שאלה: מובאים ציטוט, מקור או גמרא, נשאלת שאלה, וזוהי כדלת כניסה אל תוך הנושא שאליו מבקשים להוביל את הלומד.
"מצינו בגמרא ה' חלוקות":
אומר אדמו"ר הזקן: 'אך העניין כי הנה מצינו בגמרא ה' חלוקות' - חמש חלוקות, חמש דרגות שונות בבני אדם. מדוע נקט לשון 'מצינו' ולא 'איתא בגמרא'? משום שאין בשום מקום בגמרא מקור אחד שבו כתובות חמש חלוקות. יש לאסוף את הנושא משני מקומות שונים בגמרא, לחברם, ורק אז להגיע למסקנה. לכן הלשון היא 'מצינו' - מצאנו.
שני המקומות כתובים באותה מסכת, מסכת ברכות, ומרחק גדול ביניהם:
דף ז' עמוד א': הגמרא מביאה שמשה רבנו שאל את הקדוש ברוך הוא: 'ריבונו של עולם, מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו'. בקטע זה כשלעצמו יש ארבע חלוקות בלבד, וחסרה אחת.
דף ס"א עמוד ב' (סוף פרק תשיעי): ברייתא שבה אומר רבי יוסי הגלילי שיש צדיקים, רשעים ובינוניים, ומביא - כפי שאדמו"ר הזקן יצטט בהמשך - 'צדיקים יצר טוב שופטם, רשעים יצר הרע שופטם, בינוניים זה וזה שופטם'.
המושג 'בינוני' קיים אפוא, אלא שאינו כתוב בתחילת מסכת ברכות אלא בסופה. בחיבור שני הקטעים מתקבלות חמש חלוקות:
צדיק וטוב לו.
צדיק ורע לו.
רשע וטוב לו.
רשע ורע לו.
בינוני.
בפשטות מבינים: צדיק וטוב לו - טוב לו בחיים; צדיק ורע לו - רע לו בחיים; וכן ברשע, טוב לו בחיים או רע לו בחיים. אך אם נישאר בהסבר זה, אין כאן חמש חלוקות, שכן ייתכן שהצדיק וטוב לו והצדיק ורע לו הם שני אנשים באותה רמת צדקות, אלא שלזה טוב לו ולזה רע לו - ואין זו דרגה שונה. וכן ברשע וטוב לו וברשע ורע לו. לפי זה נשארנו בשלוש חלוקות בלבד: צדיקים, רשעים ובינוניים. מדוע, אם כן, נאמר חמש?
לפיכך יש להגיע אל המשך הדברים בגמרא בתחילת מסכת ברכות. לאחר שאלתו של משה רבנו באה התשובה, והגמרא מבארת: 'צדיק וטוב לו - צדיק גמור; צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור'. אין בכך שלילה של המשמעות שהובנה קודם, שטוב לו ורע לו הכוונה בחיים, אלא ביאור מדוע טוב לו - כי הוא צדיק גמור, ומדוע רע לו - כי הוא צדיק שאינו גמור. אם כן, אין מדובר באותה רמה, וזוהי חלוקה שונה. וכן ברשע: רשע וטוב לו הוא רשע שאינו גמור, ולכן טוב לו.
מהו 'גמור'? כמי שחי בשלמות הטוב, וברשע - בשלמות הרע. ההגדרה המדויקת תתבאר בהמשך התניא, אך עניינם של 'גמור' ו'אינו גמור' הוא רמת השלמות של הטוב או של הרע. נמצא שיש כאן באמת חמש דרגות: 'צדיק וטוב לו' ו'צדיק ורע לו' הן שתי חלוקות, משום שהגמרא הסבירה שזה גמור וזה אינו גמור, ועל דרך זה ברשע. וההבדל בין טוב לו לרע לו בשלב זה: טוב לו בחיים או רע לו בחיים, והגמרא מגלה את הסיבה - כי זה גמור וזה אינו גמור.
תוספת ה'ראיא מהימנא':
כאן בא הסבר נוסף על דברי הגמרא: 'ובראיא מהימנא פרשת משפטים פירש' - ה'ראיא מהימנא' הוא ביאור שכתוב בזוהר, המיוחס למשה רבנו. שם, בפרשת משפטים, מבואר 'צדיק ורע לו - שהרע שבו כפוף לטוב'. בכך בא הראיא מהימנא לגלות נקודה מעניינת בפנימיות הדבר: אין לחשוב ש'טוב לו ורע לו' הוא תיאור גשמי בלבד - מצב פיננסי או פיזי - בעוד ש'גמור' ו'אינו גמור' מתייחסים למצב רוחני. אף ההגדרה 'טוב לו ורע לו' היא רוחנית, ואין בכך שלילה של הממד הפיזי.
מהו, אם כן, ההבדל? ידוע שבכל אדם יש צד טוב וצד רע. 'טוב לו ורע לו' הן הגדרות המתייחסות למה שקורה עם היצרים, ואילו 'גמור ואינו גמור' מתייחס לצד האלוקי שבו:
'צדיק וטוב לו' - אין בו יצר הרע כלל, הטוב שבו הקיף את הכל, וממילא הצד האלוקי שלו גמור.
'צדיק ורע לו' שאינו גמור - שתי הגדרות: 'ורע לו' פירושו שעדיין יש בו מעט יצר הרע, משום שאינו גמור. אך היצר הרע שבו אינו פעיל ואינו צף מעל המים; ואילו היה פעיל וצף - כפי שנראה בהמשך - היה נחשב רשע. ומדוע קוראים לו צדיק? כי הרע שבו כפוף לטוב, כלשון הראיא מהימנא: 'צדיק ורע לו - שהרע שבו כפוף לטוב'. יש בפנים מעט רע, אך אין הוא מסוגל להתבטא בשום צורה ובשום כיוון.
נסכם עד כאן: אדמו"ר הזקן הביא שיש חמש דרגות, ובתוספת הראיא מהימנא התבאר שחמש הדרגות הן חמש דרגות רוחניות שונות לגמרי זו מזו שיש בעם ישראל - שתי דרגות בצדקות, שתי דרגות ברשע, ושלב האמצע של הבינוני. אך עד כה נשמעו המילים בלבד, וההגדרות עצמן עדיין אינן מובנות.
ומה מוכיח שההגדרות עדיין אינן מובנות? אף שהדברים נראים פשוטים - טוב, רע, מעט, הרבה - וכאילו ניתן כבר לערוך טבלה שהכל נכנס בה, מיד מביא אדמו"ר הזקן קטע נוסף מאותו מקום בגמרא שציטט קודם, כאומר: הנה עוד שתי שורות שמהן יתברר שההגדרות לא הובנו. בגמרא בסוף פרק ט' של מסכת ברכות, מיד לאחר המושגים צדיקים, רשעים ובינוניים, נאמר: 'צדיקים יצר טוב שופטם, רשעים יצר הרע שופטם, בינוניים זה וזה שופטם'. מהו 'שופטם'? השאלה תישאל מיד, ונגיע לכך בעזרת השם בפרקים הבאים.
"כגון אנא בינוני":
הדבר הבולט לעיניים כאן הוא המשפט הבא: 'אמר רבה'. אף שבגרסאות הנפוצות בגמרא כתוב 'רבא' באל"ף, ידוע שרבא ורבה היו שני אנשים שונים: רבה - ששמו המלא היה רבה בר נחמני - היה רבם של אביי ורבא, והם היו תלמידיו. אדמו"ר הזקן מביא כאן את הגרסה הנכונה: 'אמר רבה'. רבה פנה לתלמידים שישבו בבית המדרש והסביר להם את המושגים של צדיקים, בינוניים ורשעים. את הציטוט המקורי אמר רבי יוסי הגלילי, ומיד בהמשך אומר רבה לתלמידיו: 'כגון אנא בינוני'.
גם כאן הדבר מעניין: בגרסאות הנפוצות בגמרא כתוב 'כגון אנן בינונים', ואדמו"ר הזקן נוקט 'כגון אנא בינוני' - לשון יחיד - כפי שמובן מדברי רש"י המסביר את הדברים שם. רבה אומר לתלמידיו: אנו לומדים כעת על המושגים צדיקים, רשעים ובינוניים - אני, למשל, בינוני. הרי לפנינו מורה טוב המבקש להמחיש לתלמידיו את המושגים; ההמחשה היא אחד האמצעים הטובים ביותר להעברת הנושא, ולפיכך הוא ממחיש אותו על עצמו.
לסיכום: בחלק זה למדנו כיצד אדמו"ר הזקן פותח את הפרק בהמחשה מן הגמרא: מצירוף שני מקומות במסכת ברכות עולות חמש חלוקות בבני אדם - צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ובינוני. בעזרת התשובה שבגמרא ('גמור' ו'אינו גמור') ותוספת הראיא מהימנא התברר שאלו חמש דרגות רוחניות שונות, וש'טוב לו ורע לו' מתייחס ליצרים בעוד ש'גמור ואינו גמור' מתייחס לצד האלוקי. וראינו כיצד רבה ממחיש את המושג בעצמו באומרו 'כגון אנא בינוני'.
בחלק הבא נעסוק בהגדרת הבינוני - נעמיק במושג 'בינוני' כפי שהוא מוגדר בתניא, ונראה כיצד הגדרה זו שונה מן המובן הפשוט שאנו רגילים לו.