"חדר" המאתיים ושישה עשר בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ח סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קרח, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, מפרק ק"ה עד וכולל פרק ק"ט.
תניא, נמצאים עדיין בחלקו האחרון של פרק ז' ב"שער היחוד והאמונה". השיעור היומי מתחיל במילים "כי מקור", שבדף פ"ד, ומסתיים בעמוד 168 במילה "מדותיו".
הפתגם היומי, שבמקורו כתוב ביידיש, לקוח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בח' תמוז תרי"ט. הרבי הריי"צ מביא שם באריכות סיפור שאירע בשנת תקע"ה, שנתיים לאחר הסתלקותו של אדמו"ר הזקן, עם הצמח-צדק. מסופר שם, שלצמח-צדק היו כמה שאלות, והוא השתוקק מאוד לראות את אדמו"ר הזקן — כפי שהיה רגיל לראותו גם לאחר ההסתלקות — כדי שיפשוט לו את השאלות הרבות שהצטברו אצלו.
מתואר שם סיפור מפורסם: הצמח-צדק הלך לתפילה בהשכמה, ובדרך פגש חסיד, סוחר בשוק, ושמו רבי מרדכי אליהו. רבי מרדכי אליהו, שראהו הולך לבית הכנסת, ביקש ממנו גמילות חסד — הלוואה של חמישה-שישה רובל שתעמוד לו לעזר באותו יום בשוק. לצמח-צדק לא היה באותו שלב כסף בכיסו, ולכן אמר לו שלאחר התפילה ייכנס אליו וייתן לו.
כשנכנס הצמח-צדק לבית הכנסת, מיד עלה במחשבתו מאמר חז"ל על גודל העניין של גמילות חסדים, וחשב שלא טוב עשה בכך שדחה אותו — שכן זהו יום השוק, ובו מתחילים כל העסקים, ואם ימתין רבי מרדכי אליהו עד גמר התפילה עלול הוא להפסיד עסקאות. לפיכך לא הניח הצמח-צדק טלית ותפילין, חזר לביתו, נטל את הכסף, ולאחר יגיעה גדולה מצא את רבי מרדכי אליהו בשוק — שכבר היה הומה — ונתן לו את גמילות החסד שביקש. ואז חזר לבית הכנסת להתעטף בטלית ולהניח תפילין.
מיד לאחר שסיים להתעטף בטלית ולהניח תפילין, ראה פתאום את אדמו"ר הזקן נכנס לבית הכנסת בפנים מאירות — שנתיים לאחר הסתלקותו — ואדמו"ר הזקן פנה אליו ואמר לו: "הנותן גמילות חסד לאיש ישראלי בלב שלם - שערי היכלי מעלה פתוחים לפניו".
ובהמשך לסיפור זה בא הפתגם היומי: "הצמח צדק בסַפרו לבנו אאזמו"ר [אדוני אבי זקני מורי ורבי] מאורע מחייו". כעבור כמה שנים, בשנת תרט"ז, סיפר הצמח-צדק לבנו — הרבי המהר"ש, סבו של הרבי הריי"צ — את הסיפור הנ"ל. כאן מובא הדבר בקצרה, "מאורע מחייו", אך הכוונה לסיפור זה.
הצמח-צדק סיים ואמר למהר"ש: בזה שמסייעים ליהודי בפרנסתו — אפילו להרוויח בסך הכול שבעים קופיקות ("קופיקה" היא מטבע קטנה ברוסיה), הכוונה למסחר בעגלים ולהרוויח בסך הכול שבעים קופיקות — מה פועל הדבר? כל שערי ההיכלות העליונים נפתחים לפני יהודי כזה שעזר לזולתו, אפילו בעניין כספי קטן. זאת סיפר הצמח-צדק לבנו, הרבי המהר"ש.
הקטע הבא: כעבור כמה שנים, בשנת תרל"ט, סיפר אאזמו"ר [הרבי המהר"ש] את כל הנ"ל לאאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי, הרבי הרש"ב], והוסיף על דברי אביו משפט נוסף: אף שצריך אדם להכיר את הדרך אל ההיכלות העליונים — כלומר, כפי שאמרנו, כשאתה עוזר לזולת נפתחים לפניך כל שערי ההיכלות העליונים, ואף שצריך לדעת את הדרך אליהם — מכל מקום, אם אינך יודע את הדרך, אין הדבר מעכב כל כך. העיקר הוא לעזור לזולת בלב שלם וברגש, שיהיה לך עונג מיוחד לעשות טובה ליהודי.
והרבי הרש"ב, המסיים את המכתב, שבו דובר במפורש על עזרה למישהו בעניין מסוים, פונה לאחד העסקנים ואומר: "הנני כותב לידיד נפשי שר החסד", ומבקש ממנו שלא ינוח ולא ישכח עד שיעשה את אותו עניין מסוים.