"חדר" המאתיים ושלושה עשר בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ה סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קורח, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ה בחודש, אומרים את חציו הראשון של פרק קי"ט — מהפסוק הפותח את אות אל"ף "אשרי" עד סיום אות למ"ד, המסתיים במילים "רחבה מצותך מאד".
תניא, ממשיכים ללמוד פרק ז'. השיעור היומי בעמוד 166, מהמילים "וזהו שכתוב בתקונים" עד המילים "דמיללון".
הפתגם היומי קצר, ונלקח ממכתב של הרבי הריי"צ מכ"ד ניסן תרצ"ח. הרבי הריי"צ כותב ליהודי כך: הפסוק במשלי (פרק י"ב) אומר "דאגה בלב איש ישחנה".
ומביא: "ואמרו רז"ל שני פירושים". היכן אומרים זאת חז"ל? הדבר מופיע בגמרא במסכת יומא (דף ע"ה עמוד א'), בתחילת העמוד, במחלוקת שבין רבי אמי לרבי אסי. אחד — הוא רבי אמי — אומר: מהו "ישחנה"? "ישיחנה מדעתו", היינו שישכח מזה. והשני — הוא רבי אסי — אומר: "ישיחנה לאחרים", היינו שיספר זאת לאחרים.
ומה יקרה אם יספר לאחרים? על כך אומר רש"י במקום "שמא ישיאוהו עצה" — יש לך דאגה? שתף בה אדם נוסף, ואפשר שאותו אדם ייתן לך עצה טובה ותיפטר מן העניין. כך הוא הפשט בגמרא. וכלשון הפתגם: "ואמרו רז"ל שני פירושים - ישיחנה מדעתו, או - ישיחנה לאחרים".
"ופירש הצ"צ" — זה מה שמביא הרבי הריי"צ במכתב — שהצמח-צדק הסביר את הדעה בגמרא ש"ישיחנה" הכוונה לאחרים, וב"אחרים" הכוונה לאדם אחר. והוא אומר דרש מעניין: "לאחרים רק בגוף - אבל מיוחדים עמו". כלומר, מדובר שאתה משיח את הדבר לאדם שבגופו הוא אחר — אינו אתה — אך מאוחד עמך; אותו אחר שאתה משוחח עמו ומעביר לו את דאגתך הוא אחד המאוחד עמך, המרגיש אותך ואת עניינך, ואכפת לו ממך.
ומה קורה כשאתה פוגש אדם כזה? הרמז לכך, כפי שבמקומות מסוימים, כמו יהודי הכותב מכתב לרבי והרבי משיב לו — שאתה משתף את הרבי בבעייתך, שהוא מאוחד עמך ומרגיש את עניינך.
בהמשך המכתב כותב הרבי הריי"צ, שברגע שאתה משיח זאת לאחרים, ואותו אחר הוא חבר טוב — והוא מפרט: אדם המקיים מצוות, המקיים את הוראות הרבי וכו' — הרי על ידי שאתה משיח זאת לחברך הטוב, הדבר גורם ל"ישיחנה מדעתו". נמצא שיש כאן חיבור של שני הפירושים: כשאתה משיח זאת לאחרים, אתה מסיח זאת מדעתך; ובמקום הדאגה שהיתה לך קודם — הוא מסיים במכתב — תהיה לך שמחה גדולה, כי יתמלא לך תקווה וביטחון שהקדוש-ברוך-הוא עתיד לעשות עמך חסד גדול, ואז לא תהיה לך דאגה כלל, אלא ביטחון וחוזק גדולים מאוד. וכל זה כתוצאה מן השיחה עם אדם הקרוב אליך מאוד.
לפתגם זה יש רמז בסדר יד החזקה לרמב"ם. בפתגמים האחרונים אנו נמצאים בספר טהרה, ואף בפתגם הקודם ראינו רמז להלכות טומאת אוכלין; וגם בפתגם היומי אפשר לראות רמז מסוים באחת ההלכות שבפרקים הראשונים בהלכות טומאת אוכלין. שם נאמר, מה גורם לדבר לקבל טומאה — אם בא במגע עם מים. והזכרנו גם בפתגם הקודם, שאם הדבר מחובר לאדמה, אם שורשו מחובר לאדמה, אינו מקבל טומאה גם אם יבוא במגע עם מים.
יש דיון בהלכה בעניין עציץ העשוי כלי אדמה, כגון מחרס, שהוא אטום, ובתוכו זרעים, ושופכים עליו מים. לכאורה, כיוון שאינו מחובר לאדמה, והוא אטום, ובא במגע עם מים — אמור היה לקבל טומאה. אומרת ההלכה, שאם זהו כלי חרס כזה שהשורשים העתידים לצמוח בתוכו יש בכוחם לבקוע את העציץ ולצאת החוצה עד לאדמה, הרי אף שכעת הוא עדיין אטום, עצם הפוטנציאל שיוכלו לבקוע ולגעת באדמה — נחשב שכבר מעכשיו הם מחוברים לאדמה, וממילא הזרעים שבתוכו אינם מקבלים טומאה גם אם יבואו במגע עם מים. זו ההלכה.
והקשר לתוכן הפתגם היומי: מדובר ב"אחרים". לכאורה נראה אותו אדם כאחר וכזר ממך, כאותו עציץ הנראה אטום וסגור ונפרד מן האדמה. אך מאחר שהוא אחד כזה שאתה יכול להרגיש את החיבור אליו, יכולת זו שהוא מרגיש אותך הופכת אותו מדבר נפרד לדבר מחובר — וממילא, בהלכה, אינו מקבל טומאה. וכאן הכוונה שהוא גורם לדאגותיך לרדת, ובמקומן יבואו לך ביטחון, שמחה ותקווה טובה.