"חדר" המאתיים ואחד עשר בהיכל היום-יום.
שבת קודש כ"ג סיוון ה'תש"ג.
שבת זו היא שבת מברכים של חודש תמוז. לפני הפתגם ולפני השיעורים כותב הרבי: "מברכים ראש חודש תמוז. אמירת כל התהלים בהשכמה. יום התוועדות" — אלו המנהגים שהרבי חוזר עליהם שוב ושוב בכל שבת מברכים.
שיעורים: חומש, מסיימים בשבת את פרשת השבוע, שלח, שביעי עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ג בחודש, מפרק ק"ח עד פרק ק"י כולל.
תניא, ממשיכים את פרק ז' ב"שער היחוד והאמונה". השיעור היומי מהמילים "והנה כמו שכתוב", שבעמוד 164, ומסתיים בעמוד פ"ג במילים מהרמ"ק, זכרונו לברכה.
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בתאריך זה, כ"ג סיוון תרצ"ז, שש שנים לפני ה'תש"ג. במכתב זה, מכתב ארוך ומעניין מאוד, יש תיאור מעניין שבו מתאר הרבי הרש"ב דבר מחיי אביו, הרבי מהר"ש. הוא מתאר שנה מסוימת: הדבר היה ביום שלישי, פרשת וישב, י"ט כסלו. אביו אמר מאמר חסידות, דיבור המתחיל "פדה בשלום נפשי", וסיפר עם זה שני סיפורים מיוחדים מאוד.
לאחר מכן, בשבת פרשת וישב, אמר אביו הרבי מהר"ש עוד מאמר חסידות, שדיבורו המתחיל היה "וישב יעקב". והוא מתאר כיצד היו חסידים שכל החזרה על הדברים וההתבוננות בהם היתה רק במאמרים, ואילו חסיד אחד דייק והתעמק גם בסיפורים שסיפר הרבי מהר"ש.
הרבי הרש"ב אומר על עצמו שהתחבר מאוד למה שאמר אביו בי"ט כסלו — למאמר "פדה בשלום" ולשני הסיפורים — וחשב עליהם שוב ושוב. כל כך היה מונח במאמר ובסיפורים, עד שלא מצא לעצמו זמן להתבונן במאמר השני של שבת, פרשת וישב.
ואז נזכר לפתע במשהו שאמר לו פעם אביו — וזה יהיה הפתגם היומי — והדבר גרם לו כאב במחשבה: מי אומר שהיותו מונח במאמר "פדה בשלום" ובסיפורים בא מן הנפש האלוקית? אולי מאחר שהדבר גורם לו שלא להתעמק במאמר השני של "וישב יעקב", בא כל זה מן הנפש הבהמית? וממה נבעה מחשבה זו שהציקה לו? מכך שנזכר במשהו שאמר לו פעם אביו. וכאן באה "הפצצה", היא הפתגם היומי.
וכך הוא אומר: "מענה אאזמו"ר [אדוני אבי זקני מורי ורבי, הרבי מהר"ש] לאאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי, הרבי הרש"ב] ביחידות חורף תרל"ה". הרבי הרש"ב היה ביחידות אצל אביו, ובאותה יחידות אמר לו: "היצר הרע נקרא נפש הבהמית". כידוע, בתניא ובחסידות בכלל מכנים את היצר הרע "נפש הבהמית".
ומבאר הרבי מהר"ש: "לא מפני שהוא בהמה דוקא" — כשאומרים "נפש בהמית" משתמעת "בהמה", ובדרך כלל "בהמה" הוא כינוי למי שאינו מבין דבר, משהו ירוד מאוד; אך אין הנפש הבהמית נקראת "בהמית" מפני שהיא בהמה במובן הטיפשי. "כי לפעמים הוא שועל פיקח שבחיות, וצריכים לחכמה מרובה להבין תחבולותיו" — לעתים מתנהגת הנפש הבהמית כלפי היהודי בחוכמה גדולה ובפיקחות רבה, כמו השועל, ותחבולותיה מחוכמות כל כך, עד שהיהודי צריך להיות חכם מאוד כדי לזהות שכאן פועלת הנפש הבהמית ולא הנפש האלוקית.
"ולפעמים הוא מתלבש בלבוש צדיק תמים, עניו ובעל מדות טובות" — לעתים, כדי להצליח במשימותיה, מציגה הנפש הבהמית את טיעוניה לעשות כך או אחרת כאילו הם באים ממקומות גבוהים וקדושים: מצדקות, מתמימות, מענווה או ממידות טובות. "בכל אחד ואחד, הנפש הבהמית שלו היא לפי מהותו הפרטית" — הנפש הבהמית יודעת כיצד לתפוס כל אדם לפי מהותו. אם מדובר באדם ברמה גבוהה, אדם אלוקי ומרומם, לא תבוא אליו הנפש הבהמית בפיתוי לחטא גס, שכן אין זה מדבר אליו; את אדם זה היא מנסה לתפוס בדברים הנראים כצדקות, כתמימות וכדומה.
והוא מביא דוגמה: "ויש אשר לפעמים מתעורר חשק גדול ללמוד חסידות" — לעתים מתעורר באדם חשק לשבת ולפתוח ספר מאמרים ללמוד חסידות, או להתבונן היטב באיזו השכלה או בעניין עמוק בחסידות. וכל זה עלה בדעתו של הרבי הרש"ב מפני שהוא עצמו היה נתון באותה שעה במחשבה שאולי כך קורה לו. אך באמת, אומר האב לבנו, "ובאמת הנה זהו רק קצת היצר" — עצם העובדה שהיצר הרע אומר לך עתה לפתוח וללמוד ולומר חסידות, או להתבונן בהשכלה חסידית, היא עבודתו של היצר הרע ומתחבולות נפש הבהמית.
ומהי מטרת הנפש הבהמית? מה היא מרוויחה בכך שהיא נותנת לך דחף ללמוד חסידות או להתבונן בהשכלה אלוקית? המטרה היא למנוע ממך את עבודת התפילה. אין היא רוצה שתתפלל עתה ותהיה מונח בתפילה כראוי, ולכן היא מעדיפה שתלמד עניין עמוק בחסידות — ובלבד שלא תתפלל. מבחינתה היא כביכול "מקריבה": היא מוכנה לדחוף אותך אל דבר אלוקי, אך יש לה בכך מטרה אחרת — להפילך ממה שנדרש ממך לעשות כעת.
וכיצד באמת יידע האדם מניין באה התעוררות זו — אם מן הצד הקדוש או מן הצד הבהמי? על כך אומר לו האב: "ונקוט האי כללא בידך" — אתן לך כלל, שלפיו תמיד תדע לזהות מניין באה תנועת הנפש — "וזכור אותו תמיד". כאשר אתה עומד מול משימה לבצע דבר מועיל, או לפני משימה שאמורה להניעך לעבודה בפועל ממש — הרי כל מניעה שתהיה לדבר זה, כל דבר שיפריע לך לדבר המועיל ולעבודה בפועל, ולא משנה מה טיעונו של המפריע, אפילו אם המניעה באה מדבר נעלה יותר וממקור הנראה גבוה (כמו בדוגמה הקודמת, שאתה צריך להתפלל ובאה לך תאווה ללמוד חסידות, ונדמה לך שהיא באה ממקום גבוה, אך בפועל היא מפריעה לך ממה שעליך לעשות עתה) — אינה אלא מתחבולות נפש הבהמית. כדאי לך לדעת שהנפש הבהמית פועלת עליך עתה, ואלו תחבולותיה; ומשתדע כלל זה, תמיד תדע לזהות מניין באה תנועת הנפש.
"וסיים אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי, הרבי הרש"ב] נ"ע" — לאחר שנזכר הרבי הרש"ב בחידוש ששמע מאביו בחורף תרל"ה, הוא מוסיף במכתב עוד משפט. הוא אומר: עד אז ידעתי שהיצר הרע והנפש הבהמית עניינם רק להסית את האדם לדברים לא טובים; כך תמיד חשבתי, שנפש בהמית עניינה עבירות. אך עתה התחדש לי דבר אחר, שעד שסיפר לי אבי לא ידעתיו — "אז ער איז דא אַ פרומער נפש הבהמית" [שקיימת נפש בהמית "דתייה", "חרדית"].
וממשיך הרבי הריי"צ, בכותבו נושא זה, ומוסיף פתגם בשם אדמו"ר הזקן, שאותו רעיון עצמו כבר אמרו: ידוע מה שאמר רבנו הזקן, אשר עשיו הרשע היה לבוש סרטוק של משי. עשיו היה רשע, אך לבוש בסרטוק של משי — הוא הבגד שחסידים לובשים בשבת. כלומר, הצורה החיצונית הנראית כמשהו חסידי אינה מעידה כלל על המטרות הפנימיות שמתחת לפני השטח.
והקשר של הפתגם היומי להמשך הסדרה ברמב"ם. אנו נמצאים כעת בספר טהרה, והפתגם היומי מתאים לנושא של הלכות שאר אבות הטומאות. שם מדובר בהרחבה על כך שהבהמה מטמאה — נבלת הבהמה מטמאה במגע ובמשא, על כל פרטיה, כדוגמת "הנפש הבהמית". לבהמה יש כל מיני צורות שבהן היא באה לטמא אותך; ומשתדע לזהותה, תדע לברוח ממנה ולא ליפול ברשתה.