"חדר" המאתיים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"א סיון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שלח, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"א בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ק"ד ופרק ק"ה.
תניא, ביום הזה ממשיכים את פרק ז' ב"שער היחוד והאמונה". השיעור היומי בעמוד פ"ב, מהמילים "בני גדר" עד שהשיעור מסתיים במילה "סתרין".
הפתגם היומי הוא המשך למכתב שקראנו ביום הקודם, בכ' סיון — מכתב מח"י תמוז תקצ"ט. בהמשך אותו מכתב מסביר הרבי הריי"צ באריכות לאותה בת את ההבדל בין כוח מקיף לכוח פנימי, כוח ההשכלה וכוח ההשגה — אריכות שלמה — ובהמשך מופיע הציטוט שהרבי מביא כאן.
בקטע זה אנו לומדים שבנשמה המאירה בגוף ישנם באופן כללי שני סוגי גילויים. יש את הכוחות הפנימיים של הנשמה — עשרת כוחות הנשמה, המתחלקים כידוע לשניים: שכל ורגש — חכמה, בינה, דעת, ו-חסד, גבורה, תפארת וכן הלאה. ויש את הכוח העליון, שהוא למעלה מכל עשרת הכוחות, שממנו באה התנועה שאדם מוכן למסור את נפשו, למעלה מכל טעם ודעת.
נקרא את הלשון: "רבינו בספר של בינונים" — "ספר של בינונים" הכוונה לספר התניא, ו"רבינו" הכוונה לאדמו"ר הזקן — "פרק ג' אומר, כי ג' מוחין חכמה בינה דעת", שלושת החלקים של המוח, "וז' מדות" — חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות — "הם השתלשלות מעשר הספירות העליונות".
מהי הסיבה לכך שבנפשנו ישנם עשרה כוחות? מכיוון שהנפש משתלשלת מן העולמות העליונים; וכיוון שבכל עולם ועולם שבעולמות העליונים יש עשר ספירות, ממילא הדבר מתבטא בכך שגם בנפש, ברוח ובנשמה — שלוש הבחינות המשתלשלות משם — ישנם אותם עשרה כוחות.
"וכל זה" — מבנה עשרת הכוחות שבחלוקת מוחין ומידות — הוא בנפש, רוח ונשמה, המתלבשות בגוף האדם. אותם חלקים בנשמה המתלבשים באופן פנימי בגוף, בהם ישנה החלוקה המסודרת של עשרת הכוחות, הכוללים מוחין ומידות, והם כל צורות הביטוי של הנפש. אם מדובר בנפש האלוקית המתבוננת בגדולת ה' ומתעוררת באהבה לה', הרי זה תלוי בצורה מסודרת מאוד לפי עשרת הכוחות הללו.
אמנם יש חלק בנשמה המאיר גבוה הרבה יותר מעשרת הכוחות — עניין מסירות הנפש על אלוקות. יש יהודי שמתעוררת בו הנכונות למסור את נפשו על אלוקות, למעלה מטעם ודעת, למעלה מרגש, למעלה מכל חשבון — מוכן למסור את נפשו על אלוקות.
ומביא כאן ציטוט ביידיש: "שיהודי אינו רוצה ואינו יכול, חס ושלום, להיות מנותק מאלוקות". ברגע שיהודי מרגיש שפעולה מסוימת מנתקת אותו חלילה מאלוקות, הוא ימסור את נפשו — אפילו אם מצד כוחותיו הגלויים אינו קשור כלל, ואפילו נקרא "קל שבקלים". אך כשמתעוררת בו נקודה שהוא מרגיש שהיא בעבורו הקו האדום שאין לעבור עליו, יהיה מוכן למסור את נפשו.
מהיכן בא הדבר? הרי עשרת הכוחות אצל אותו יהודי אולי אינם מאירים כלל — אם כן, מהיכן מתעורר בו פתאום כוח מסירות הנפש, ומאיזו בחינה הוא מגיע? "זהו מעצמות אין סוף ב"ה שלמעלה מענין הספירות". עשרת הכוחות הפנימיים שבנפש באים מעשר הספירות, שכן, כאמור, הנשמה משתלשלת מן העולמות העליונים, מעשר הספירות. אך בכל נשמה יש נקודה המבטאת את עצמות הבורא, שהיא למעלה מן הספירות. הספירות עלולות להיות בהעלם, ואף עלולות שלא להיות כלל, אך עצמות אין-סוף — עצמות הבורא — נמצא בכל מקום, ולכן מאיר בכל נשמה. ומתי הוא מתעורר? כשיהודי מרגיש שהוא עלול חלילה להתנתק מעצמות הבורא — אזי, יהא מצבו בכוחות הגלויים אשר יהא, מתעורר בו הרצון הפנימי והוא מוסר את נפשו.
"אף שבראשיתם היא ספירת החכמה" — אף שהספירה הראשונה היא ספירת החכמה, שכידוע כתוב בתניא שיש לה קירוב לאין-סוף יותר מכל הספירות — עם כל מעלתה הגדולה, כמו שכתוב בהגהה שבפרק ל"ה בתניא, עדיין יש לה איזושהי הגדרה: היא ספירה שבה מאיר אלוקות, אך עדיין היא בגדר ספירה. אף שהיא הספירה הראשונה, העליונה שבעשר הספירות על כל מעלותיה — הגילוי של עצמות אין-סוף המאיר ביהודי המוכן למסור את נפשו אינו מגיע מספירת החכמה, אלא מעצמות האין-סוף, שהוא נעלה מכול, ואף נעלה מספירת החכמה. זוהי הנקודה הפנימית הקיימת בנשמת כל יהודי.