"חדר" המאתיים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום רביעי כ"ח סיון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שלח, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה את פרק ז' של "שער היחוד והאמונה", מהמילה "ובזה". השיעור מסתיים בעמוד פ"ב במילים "על אחת כמה וכמה".
בפתגם היומי מובא פתגם שמקורו ביידיש, אחד מפתגמי הרבי המהר"ש, פתגם מעניין מאוד. מקורו במכתב ארוך ומעניין שכתב הרבי הריי"צ לאחת מבנות החסידים, בח' תמוז תרפ"ט. במכתב זה הוא מסביר באריכות מה ההבדל בין מקיף לפנימי, בין הנהגה פנימית להנהגה מקיפית.
מביא שם הרבי המהר"ש שני חסידים מפורסמים של אדמו"ר הזקן: אחד מהם היה חסיד פנימי, והשני חסיד מקיפי, ומזכיר את שמותיהם — רבי משה וילנקר, שהיה חסיד פנימי, ורבי יקותיאל ליעפלער, שהיה חסיד מקיפי. מרתק לקרוא את הרשימה כולה באריכות, שכן הוא מביא דוגמאות מוחשיות ממש המראות את ההבדלים ביניהם.
נקרא את הפתגם ונזכיר חלק מן הדוגמאות שהוא מביא שם. וזה לשונו: "מפתגמי אאזמו"ר [אדוני אבי זקני מורי ורבי]" — והכוונה לסבו של הרבי הריי"צ, הרבי המהר"ש: "מבנה השכל והמדות של החסיד הוא לפי ערך היחידות הראשונה שלו אצל רבו; והיחידות הראשונה היא לפי ערך המהות עצמה של החסיד, ולפי אופן המהות עצמה נותן לו הרב את סדר עבודתו".
יש כאן, אם כן, שלושה חלקים, ונחברם יחד במילים שלנו: יש את מהותו של החסיד; היחידות הראשונה תואמת למהות; וסדר העבודה שהוא מקבל תואם אף הוא למהותו — וזה משפיע על מידותיו ושכלו. השכל והמידות הם כבר החלק הגלוי יותר של המהות; המהות היא דבר פנימי יותר, ואילו השכל והמידות הם כבר ביטויה. וכדי שהנהגת השכל והמידות, שהם הביטוי, תהיה תואמת למהותו — נקבע הדבר ביחידות הראשונה שבה נכנס לרבי.
בחלק גדול מן המכתב מופיע באריכות פתגם זה של הרבי המהר"ש. כפי שהזכרתי, מתבוננים בשני חסידים אלו: מהותו של רבי משה וילנקר היתה מהות פנימית, ומהותו של רבי יקותיאל ליעפלער היתה מהות מקיפית; ולכן ניכרים הבדלים מהותיים בהכנותיהם ליחידות הראשונה אצל אדמו"ר הזקן — מה נאמר להם ביחידות הראשונה, וכיצד השפיע הדבר על חיי היום-יום שלהם. הרבי הריי"צ מאריך שם, ונביא זאת בנקודות בלבד; וכדאי לעיין במקור בפנים לראות זאת.
רבי משה וילנקר — וזה גם פתגם המופיע ב"היום-יום" — כשהגיע לאדמו"ר הזקן לא נכנס מיד לרבי, אלא שלוש שנים הכין את עצמו לפני שנכנס ליחידות. וכשנכנס כבר ליחידות וקיבל סדר עבודה, נשאר בליאזנא שבע שנים כדי להפנים את היחידות. יש שם תיאור כיצד היה בהתרגשות והתפעלות כה גדולות, עד שהתיישבותו בדעתו נמשכה זמן — תיאור מרתק מאוד.
רבי יקותיאל ליעפלער — בדיוק להפך. משעה ששמע שקיים מושג של רבי בליאזנא, מיד רץ לשם בהתלהבות ואמר שברצונו להיכנס לרבי. אמרו לו החסידים: "כיצד אתה רוצה להיכנס כך? צריך הכנה, אין נכנסים בלא להתכונן". אמר: "הכנה — איני יכול לחכות, אני מוכרח להיכנס לרבי", ולא רצו לתת לו. מה עשה? טיפס על הקיר, טיפס אל החלון, קפץ פנימה דרכו וצעק לרבי מן החלון: "רבי, כרות לי את הצד השמאלי שלי" [של היצר הרע]. אמר לו הרבי: "כתוב 'ואתה מחיה את כולם'" — הקדוש-ברוך-הוא מחיה את הכול — ונתן לו אור; והוא קפץ החוצה ונעשה מיד חסיד בהתלהבות עצומה. וכל ימיו היו לו תנודות: כשהיה בהתלהבות גדולה מאוד היה אומר "אוהו, החסיד הגיע", וכשהיתה לו ירידה במתח החסידי היה אומר "החסיד ברח".
באריכות שלמה מסביר הרבי הריי"צ: זה מהותו מקיפית, וזה מהותו פנימית; ולפיכך היתה היחידות כזו, וההתנהגות בפועל בחיים כזו — שהכול לפי מהותו של כל אחד. מה שהוא מקבל, ומה שצריך להיות לו, זה הסדר.