"חדר" המאתיים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ט סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שלח, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, מפרק צ' עד וכולל פרק צ"ו.
תניא, מסיימים ביום הזה את פרק ו' של "שער היחוד והאמונה". השיעור היומי מתחיל מהמילים "ולכן נצרך", שבעמוד פ"א, עד סיום הפרק במילה "האלקים".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בו' אייר תרצ"ט. כאן הוא מתאר את הלימוד שהיה לרבי הצמח-צדק עם בנו, הרבי המהר"ש. הלימוד המיוחד המתואר כאן בפתגם נמשך בסך הכול ארבע שנים פחות חודשיים. כפי שנראה מיד, הוא התחיל בחודש מרחשון תרי"ג והסתיים בחודש אלול תרט"ז. ולא בכל ארבע השנים היה הלימוד באותו נושא; בפתגם מפורט בדיוק כיצד היה — מהו סדר הלימוד, באלו שעות וכמה זמן.
נתחיל את הפתגם: "בחודש מר-חשוון תרי"ג קבע הצמח-צדק - מלבד השיעורים האחרים - שיעור לימוד עם אדוני אבי זקני מורי ורבי [המהר"ש] בכל יום שתי שעות ומחצה". כלומר, מלבד שאר השיעורים שהיו לרבי הצמח-צדק, קבע עם בנו, הרבי המהר"ש — שהוא סבו של הרבי הריי"צ, ולכן קורא לו "אדוני אבי זקני מורי ורבי" — שיעור יומי של שעתיים וחצי.
באלו שעות היה הלימוד? "בחורף - מתחיל משעה העשירית לילה" — בחורף התחיל השיעור בשעה עשר בלילה, ונמשך שעתיים וחצי עד שתים-עשרה וחצי. "ובקיץ מהשעה הרביעית לפנות בוקר" — בקיץ היה מארבע לפנות בוקר עד שש וחצי.
מה היו לומדים? "שתי שנים היה הלימוד קבלה עם ביאורי חסידות" — במשך השנתיים הראשונות למדו בחברותא קבלה עם ביאורי חסידות. לאחר מכן, מן השנתיים שנותרו (מתוך ארבע השנים פחות חודשיים), נמשך הלימוד עד אלול תרט"ז, שאז נפסק השיעור.
מה למדו בזמן שלאחר מכן? "ספרי מחקר", והוא מפרט: "הרס"ג, מורה נבוכים, עיקרים, כוזרי ועוד" — וכל ספרי המחקר הללו למדו על פי תורת החסידות.
נעבור על הספרים שהוא מזכיר. "הרס"ג" — רבי סעדיה גאון, שחיבר ספרים רבים, ובהם ספר בשם "האמונות והדעות", המחולק לעשרה מאמרים בנושאי עיקרי האמונה; זהו ספר חקירה של הרס"ג.
"מורה נבוכים" — ספר מפורסם שכתב הרמב"ם עבור תלמידו, רבי יוסף בן יהודה, והוא כולל הוכחות על מציאות הבורא, ביאורי פסוקים וכדומה. "עיקרים" — ספר שחיבר רבי יוסף אלבו, אף הוא בנושא האמונה. "כוזרי" — ספר מפורסם שכתב רבי יהודה הלוי, המחולק לחמישה חלקים ומתאר אף הוא את עיקרי האמונה של היהדות; ועוד ספרים שאין הוא מזכיר את שמותם.
את כל אלו למד הצמח-צדק עמו על פי תורת החסידות. כלומר, אף שסגנונם של ספרים אלו הוא סגנון חקירה ופילוסופיה וכדומה, הסביר לו את כל נקודה הכתובה בהם על פי ביאור החסידות.
יש כאן ביטוי מעניין: באחת מרשימותיו של הרבי המציין עניין זה, הוא מוסיף קטע מעניין — שכאשר למד הצמח-צדק עם הרבי המהר"ש את ה"מורה נבוכים" על פי החסידות, התבטא ואמר לבנו: "בוא נרחוץ את הרמב"ם". מה הכוונה? בלימוד שטחי של ה"מורה נבוכים", כאמור, מדובר בהבנה פילוסופית ובעניינים של חקירה; אך כשלומדים אותו על פי חסידות, מגלים את הפנימיות — היינו, בוא נרחוץ את המראה החיצוני של הספר ונגלה את העומק הפנימי שבו.
באחת משיחותיו מביא הרבי הריי"צ סיפור זה במקום אחר, ומספר שהרבי המהר"ש אמר לרבי הרש"ב, כשלמד עמו "מורה נבוכים", שיש קבלה — רב מפי רב, מפי רבותינו נשיאינו — שהרמב"ם היה מקובל גדול. אלא שבאותו זמן היה מסוכן מאוד לגלות ענייני קבלה, ולכן אפילו ברמז לא גילה כלל שהוא מקובל, והכול נכתב בסגנון פילוסופי וחקירתי. אך הרביים, שלמדו את ה"מורה נבוכים", גילו והסבירו את הביאורים הפנימיים הקבליים הגנוזים בכל הספרים הללו.