"חדר" המאתיים ושניים בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ד סיון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהעלותך, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ד בחודש, אומרים מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל.
תניא, ממשיכים ביום הזה את פרק ד' ב"שער היחוד והאמונה". השיעור היומי מהמילים "והנה כמו", שבעמוד ע"ט, ומסתיים במילה "ליש" שבעמוד 158.
הקטע היומי עוסק בהנהגה הקשורה לטלית קטן ובברכה שעליה. נקדים ונאמר שהברכה המוכרת לנו על הטלית היא הברכה "להתעטף בציצית", הנאמרת בעת העיטוף. יש סדר שלם כיצד צריך להתעטף, ויש שיעור עיטוף בטלית, ובעת העיטוף מברכים ברכה זו. אולם בטלית קטן שלנו אין שיעור מספיק לעיטוף, ולכן אי אפשר לברך עליה "להתעטף בציצית" כמו בטלית גדול. משום כך תיקנו על הטלית קטן את הברכה "על מצות ציצית" ולא "להתעטף בציצית".
אך גם ברכה זו על הטלית קטן, כפי שנראה מיד בפתגם, לא תמיד ניתן לברכה. מה עושים במקרה שאי אפשר לברכה בגלל תנאי המקום? ובהמשך נראה כיצד כותב הרבי במכתב נוסף מהי ההנהגה בפועל בעניין זה.
נקרא את הלשון. הרבי אומר: "בלבישת טלית קטן בבוקר - אם תנאי המקום מתאימים לברכה" — האדם לובש בבוקר את הטלית קטן, ואם התנאים מתאימים לברכה. ומהי הכוונה "התנאים מתאימים"? בידיים נקיות, שכבר נטל ידיו כראוי, ובמקום שמותר בו לברך, שאין בו "מי נטילת ידיים" או מצבים אחרים. אם התנאים מתאימים לברכה, הרי בעת שהוא לובש את הטלית קטן מברכים "על מצות ציצית".
ומדוע אין מברכים "להתעטף"? הרבי מסביר, "כיון שאין בטלית קטן שיעור עיטוף" — ומאחר שאין שיעור עיטוף בטלית קטן, לכן הברכה אינה "להתעטף" אלא "על מצות ציצית". ויש להעיר, שברכה זו מופיעה כיום בסידורים שלנו, אך בעבר לא הופיעה, ורק לאחר הוראה זו הוכנסה לסידור ברכת "על מצות ציצית".
המשך הפתגם: "אם אסור לברך" — כלומר, אם בזמן שהאדם לבש את הטלית קטן לא יכול היה לברך, אם מפני שידיו לא היו נקיות ואם מפני שהמקום לא התאים לברכה — מה יעשה עם הברכה שצריך לברך על הטלית קטן? על כך אומר הרבי: "אזי קודם התפילה, אם אינו לובש טלית גדול, ימשמש בד' ציציותיו ויברך אז" — כאשר הגיע לבית הכנסת והוא מוכן כבר לתפילה, ודאי שהמקום מתאים וידיו נקיות. ואם מדובר באדם שאינו נוהג ללבוש טלית גדול, מה יעשה עם ברכת הטלית קטן? ימשמש בארבע ציציותיו, ייגע בהן, וייחשב הדבר כאילו לבשן עתה, ויברך אז. אף שלבשן כבר קודם לכן, ורק עתה הגיע למצב שבו יכול לברך — ימשמש בציציות ויברך.
מן הדברים מובן, שאם הוא כן לובש טלית גדול — כמנהג האשכנזים שהנשואים מתעטפים בטלית גדול — הרי הוא מברך על הטלית גדול את הברכה "להתעטף בציצית", ואינו צריך לברך גם על הטלית קטן "על מצות ציצית", שכן ברכת הטלית גדול, "להתעטף בציצית", כוללת ומוציאה ידי חובה גם את הברכה של הטלית קטן.
באגרות קודש חלק ט"ז יש מכתב של הרבי, שבו כותב שמי שיש לו טלית גדול תמיד יפטור את ברכת הטלית קטן על ידי הטלית גדול — לא משנה באיזה מצב היה כשלבש את הטלית קטן, אם היה במקום נקי ובידיים נקיות אם לאו, תמיד יפטור. ומי שאין לו טלית גדול, כותב שם הרבי שישמע את הברכה מאדם המתעטף בטלית גדול, ויכוון להקשיב לברכתו, ויבקש ממנו שיוציאו ידי חובה בברכת "להתעטף בציצית", שתכלול גם את הטלית קטן שלו. כך כותב הרבי במכתב באגרות קודש.
נסיים בקשר לרצף שאנו נמצאים בו כעת, ברמז ליד החזקה לרמב"ם בספר טהרה. קודם כל, הרמז הכללי: כל עניינו של ספר טהרה, ובמיוחד ההלכות הראשונות העוסקות בטומאת מת ובכלל דיני טומאה, ולאחר מכן פרה אדומה — הרי כל הנושא כאן הוא לבישת טלית קטן במקום טהור או שאינו טהור, וכל ההתייחסות לברכה תלויה בטהרת המקום ובטהרת הידיים. זהו הרמז הכללי.
ואם נוסיף, יש רמז מעניין נוסף: בהלכות השלישיות שבספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, בפרק האחרון, יש התייחסות שלשונה — אם אדם לקח טלית טהורה והכניסה לבית שיש בו טומאה, הטלית נטמאת. אף שבפשט אין הכוונה ל"טלית" שאנו מתעטפים בה — "טלית" הוא כינוי כללי לבגד — הרי בדרך רמז יש כאן התייחסות נוספת למושג הטלית הנמצאת במקום שהוא היפך הטהרה, ומהי ההתייחסות אליה. וזה גם בכללות תוכנו של הפתגם היומי.