"חדר" המאתיים ואחד בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ג סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהעלותך, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ג בחודש, מפרק ס"ט עד פרק ע"א כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה פרק ד' ב"שער היחוד והאמונה", מתחילת הפרק במילה "כי". השיעור מסתיים בעמוד ע"ט במילה "להיטיב".
הפתגם היומי הוא קטע קצר, שמקורו במכתב של הרבי הריי"צ מש' לתמוז תרצ"ט. במכתב זה מביע הרבי הריי"צ רצון חזק שיקבצו את כל הניגונים שהיו מנגנים בליובאוויטש, ויכתבו אותם בספר עם תווים, כדי שלא ילכו הניגונים לאיבוד.
ואז הוא נותן מעט רקע על הניגונים שהיו. הוא מספר על הניגונים שהיו לאדמו"ר הזקן, ומאריך שם על אדמו"ר האמצעי — מסביר שאדמו"ר הזקן חיבר בעצמו ניגונים, ואילו אדמו"ר האמצעי לא חיבר ניגונים בעצמו, אך היתה לו ה"קאפעליע", המקהלה. הוא מספר על כלי הנגינה שהיו, ומציין שבני המשפחה ראו את הכלים, ואף הוא בעצמו שמע מאלה שהיו ב"קאפעליע", וממש מכניס את אווירת הנגינה של אז.
ואז הוא עובר לצמח צדק, ומביא עליו כמה וכמה תיאורים — חלקם בציטוט, ומשלים עוד כמה תיאורים הכתובים שם.
נעיין תחילה בכתוב בפתגם היומי: "הצמח צדק חיבר כמה ניגונים". כאן אין הוא מפרט אילו, אך במכתב עצמו הוא מציין שהיתה תנועה שחיבר הצמח צדק במוסף, על המילים "אשרי איש שלא ישכחך" — אחת מתנועותיו של הצמח צדק.
דבר נוסף הוא אומר: "לימודו היה בקול וניגון, ולפעמים היה מפסיק באמצע לימודו או כתיבתו - דא"ח [דברי אלוקים חיים] או שו"ת [שאלות ותשובות]" — באמצע כתיבת עניין בחסידות או בנגלה, היה מפסיק לכתוב או ללמוד ומנגן ניגון.
במכתב אומר הרבי הריי"צ שהצמח צדק היה מסודר מאוד עם ניגונים — לכל פעולה שעשה היה ניגון מיוחד. ומציין דוגמה: סעודות שבת — לכל סעודת שבת היה ניגון קבוע משלה; אפילו בלבישת בגדי שבת בערב שבת, ובפרט בעת לבישת השטריימל, היה ניגון מיוחד; ובמוצאי שבת, כשהיה מסיר את בגדי השבת ואת השטריימל, היה ניגון מיוחד למוצאי שבת. ממש על כל דבר היה לו ניגון מיוחד.
ובסיום כתוב כאן: "אאזמו"ר [אדוני אבי זקני מורי ורבי]" — והכוונה לאדמו"ר המהר"ש, סבו של הרבי הריי"צ, שהיה בנו של הצמח צדק. הוא היה גר בדירה שחדרה סמוך מאוד לחדרו של הצמח צדק, וכפי שנאמר בקטע הקודם, לפעמים באמצע לימוד או כתיבה היה הצמח צדק עוצר ומנגן; פעמים רבות היה המהר"ש בחדר אחר לגמרי ורק שומע את הניגון. וכך סיפר, שמכל ניגון של הצמח צדק היה יודע במה הוא עוסק באותה שעה — מן הניגון הבין אם מדובר בניגון שבאמצע כתיבת חסידות, או ניגון שבאמצע כתיבת שאלות ותשובות, או ניגון שבאמצע לימוד. הוא הבין את הניגון, ומה הוא מביע; הניגון היה קשור לתוכן הדברים.
בפרשת השבוע (בהעלותך) מדובר בעבודת הלויים, שהם נתונים לשיר — שאחת מעבודות הלויים היא השיר. והפתגם היומי מדבר על הניגונים, ובמיוחד על ניגוניו של הצמח צדק.