"חדר" המאה תשעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שישי ח' סיוון, איסרו חג השבועות, ה'תש"ג.
קודם כל, יש כאן התייחסות מעניינת לכותרת. "איסרו חג" הוא היום שאחרי החג, וקיים בפסח, כאן בשבועות, ובעזרת השם שנגיע גם לסוכות. אולם ניכר בלוח "היום-יום" הבדל מעניין: בפסח וכן בסוכות נכתב בכותרת של היום שלאחר החג "איסרו חג" בלבד, ואילו כאן, בשבועות בלבד, נכתב "איסרו חג השבועות". הציון "חג השבועות" על "איסרו חג" נכתב רק בחג השבועות, ולא בשני החגים האחרים — לא נכתב "איסרו חג הפסח" או "איסרו חג הסוכות".
מה הסיבה לדבר? לכאורה משום שכתוב בשולחן ערוך שיש באיסרו חג השבועות חומר הלכתי יותר מאשר באיסרו חג של פסח או של סוכות. מדוע? מובא בהלכה בסימן תצ"ד בשולחן ערוך, שבין הקרבנות שהיו צריכים להקריב בחג בזמן שבית המקדש היה קיים, אחד מהם נקרא "עולת ראייה" — קרבן עולה שאדם צריך להביא בכל פעם שהוא עולה לרגל שלוש פעמים בשנה, "יראה כל זכורך", ומביאים קרבן עולה הנקרא "עולת ראייה".
והנה, בקרבן עולה היחיד ה"אוכל" מהקרבן הוא המזבח, ואין בו אכילת אדם — לא אכילת כהנים ולא אכילת בעלים. אם כן, השאלה היא האם אפשר להקריב בחג קרבן שהאדם מביא ואין בו אכילה לבני אדם, שהרי בחג המלאכות המותרות הן רק לצורך אוכל נפש; האם מותר להביא את קרבן עולת ראייה בחג?
בזה נחלקו בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים שאי אפשר להקריבו בחג אלא רק למחרת החג, שהרי יש ימי תשלומים, ולכן יקריבוהו לאחר החג. בית הלל סוברים בעיקרון שאפשר, אך למעשה, כמובא בהלכה, גם תלמידי בית הלל נהגו בעניין זה כבית שמאי. הכול נהגו שלא להקריב את קרבן עולת ראייה בחג השבועות עצמו, אלא למחרתו, ולכן קיבל היום שלאחר חג השבועות שם מיוחד — "יום טבוח", היום שבו באו הכול לטבוח ולהקריב את קרבן העולה שלא הקריבוהו בחג עצמו.
מאחר שנתקבל אצל הכול שהיום שלאחר החג הוא "יום טבוח", יש גם בהלכה איסורים מיוחדים באיסרו חג זה — איסור תענית ואיסור הספד — החמורים יותר מאשר באיסרו חג של פסח או של סוכות. לכן, אולי מפני חשיבותו של איסרו חג השבועות, מציין הרבי בכותרת, בהגיע היום, "איסרו חג השבועות", מה שאינו מציין באיסרו החגים האחרים. זה לכאורה.
שיעורים: חומש, נשא, שישי.
תהילים, ח' בחודש, מפרק מ"ד עד פרק מ"ח כולל.
תניא, ביום הזה מתחילים את פרק ב' ב"שער היחוד והאמונה", מתחילת הפרק במילה "והנה". השיעור מסתיים באמצע הפרק, בעמוד 154, במילים "אינו כן".
כאן יש פתגם קצר, שמקורו בשיחה שאמר הרבי הריי"צ באיסרו חג השבועות בשנת תש"ב, שנה לפני שיצא הלוח הזה בתש"ג. שנה לפני כן, באיסרו חג השבועות, אמר הרבי הריי"צ שיחה, וכאן מובאים תקציר ונקודות מאותה שיחה.
ידוע שבשיר השירים ישנם שני כינויים לעולם הזה. כינוי אחד — "באתי לגני אחותי כלה"; כינוי אחר — "אל גינת אגוז ירדתי". הביטוי "באתי לגני" מדויק — ידוע שלא נאמר "לגן" אלא "גני", מלשון "גנוני", מקום המפגש המיוחד של הקדוש-ברוך-הוא עם בחיר הנבראים; זהו "באתי לגני".
ומהו "אל גינת אגוז ירדתי"? גם כאן, כשמעיינים במדרש, בפשטות מבארים זאת לחיוב: כשם שהאגוז הגשמי, כשפותחים אותו, יש בו כמה תאים ובתוכם הפרי, והוא מחולק לארבעה תאים והפרי באמצע — כך אומר המדרש, שעם ישראל במדבר היו מסובבים בארבעה דגלים והמשכן באמצע, וזה דימוי חיובי לאגוז. או, למשל, אומר החתם סופר, שאגוז אף כשנופל לתוך הבוץ אינו הולך לאיבוד; מרימים אותו, ואין זה אלא הקליפה, ואילו פנימיותו נשארת טובה וראויה לאכילה — כך עם ישראל, ויהי מה, נשארים תמיד טהורים. הרי ש"גינת אגוז" הוא ביטוי חיובי.
אך יש גם משמעות שלילית ל"גינת אגוז", כפי שנראה כאן בפתגם. וכאן שואל: כיצד נראה העולם הזה — האם הוא "באתי לגני" או "גינת אגוז", חיובי או שלילי? הדבר תלוי בך: כפי שאתה מתנהג וכפי שאתה קובע, כך יהיה.
ונעיין בלשון הפתגם, שכתוב ביידיש, ונתרגמו: "העולם הגשמי ("גשמי") שבו אנו נמצאים הוא תערובת ("געמישט") - מצד אחד "גני שלי" (גנוניא של הקב"ה - מקום המפגש שבו הקב"ה כביכול נפגש עם האדם בחיר הנבראים)". כלומר, מצד אחד העולם הזה הוא המקום הנפלא ביותר, מפגש אלוקי של אלוקים ואדם — "באתי לגני אחותי כלה".
ומצד שני הוא ממשיך: וגם "גינת אגוז", כמו שנאמר "אל גינת אגוז ירדתי" — כאן "אגוז" במובן שלילי, בגימטריה "חטא". דבר זה מופיע בהלכות ראש השנה, שנוהגים שלא לאכול אגוזים בראש השנה, ובזה שני טעמים. אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך מביא רק את הטעם השני, והרמ"א מביא את שני הטעמים. הטעם שמביא אדמו"ר הזקן הוא שאכילת אגוזים גורמת לריבוי ליחה בפה, המפריעה בתפילה. וטעם נוסף שמביא הרמ"א: "אגוז" בגימטריה "חטא" — חי"ת בלי אל"ף, כלומר האותיות חי"ת וטי"ת, שהן גימטריית "אגוז"; ובראש השנה רוצים להרחיק כל שייכות לחטא, ואף שמזכירים "חטא" בתפילה, אין רוצים שיהיה דבר הקשור בגימטריה ל"חטא". על כל פנים, "אגוז", אומר הרמ"א, בגימטריה "חטא".
ואם כן, אם העולם הזה נקרא "גינת אגוז", הרי זו "גינה", מקום שבו יכולים בני אדם לעבור על רצון ה' — היפך "באתי לגני", שהוא מפגש חיובי בין הקדוש-ברוך-הוא לאדם. נמצא שהעולם הזה הוא תערובת של "גנוניא של הקדוש-ברוך-הוא" ושל "גינת אגוז". באיזה עולם אתה חי — הקדוש-ברוך-הוא מעניק ומאפשר לאדם בחירה חופשית, והאדם יכול לבחור בעצמו את דרכו בחיים: האם אתה רוצה לחיות בעולם שהוא מפגש תמידי עם הקדוש-ברוך-הוא, או חלילה ב"גינת אגוז" המסמלת את העניין השלילי — הדבר נתון לבחירתו החופשית של האדם, באיזה עולם הוא רוצה להיות.