"חדר" המאה תשעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ה' סיון, ערב חג השבועות, מ"ט לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, נשא, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ה' בחודש, מפרק כ"ט עד פרק ל"ד כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את החלק הראשון של התניא, ליקוטי אמרים, בסיום פרק נ"ג. שיעור הימים מתחיל בעמוד 148, במילים "וזהו שאמר הינוקא", עד סיום הפרק במילים "במקום אחר".
הפתגם היומי לקוח משיחה שסיפר הרבי הריי"צ בהתוועדות יום ב' דחג השבועות, בשנת תרצ"ז. הוא מספר שם שהיו זמנים שבהם היה אדמו"ר הזקן אומר תורה בערב חג השבועות, ומספר על אחת ההזדמנויות הללו, שהיתה בשנת תקנ"ז. וזה הלשון: "ערב חג השבועות תקנ"ז אמר רבנו הזקן תורה".
אדמו"ר הזקן אמר דבר תורה קצר מאוד — כפי שמסיים כאן, ממש שתי שורות — ולאחר מכן בא ביאור, שבו הסביר הרב יוסף יצחק את משמעות דבריו. וכך הוא אומר: "וקדשתם היום ומחר וגו'" — זהו הפסוק שנאמר בהכנה למתן תורה: "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם".
אדמו"ר הזקן מבאר את הפסוק: יש בו את "וקדשתם היום ומחר", ואת ההמשך "וכבסו שמלותם". ואומר אדמו"ר הזקן: "וקדשתם היום ומחר - זהו מלמעלה" — המשכת הקדושה הזו, היום ומחר, באה מלמעלה ואינה תלויה בעם ישראל; אבל "וכבסו שמלותם - דאס דארף מען טאן" [את זה צריך לעשות בעצמנו]. זו היתה כל האמירה, כל התורה שאמר אדמו"ר הזקן — רק שורה זו: ציטט את הפסוק ואמר שזה מלמעלה וזה עלינו לעשות בעצמנו.
ובא ביאורו של הרב יוסף יצחק, שביאר כעבור שנים את דברי אדמו"ר הזקן. הוא שואל: למי נאמר ביטוי זה? למשה רבנו, כלשון הפסוק "ויאמר ה' אל משה לך אל העם". ואין זה רק משה רבנו אז, בעת מתן תורה בפעם הראשונה; שכן, כדברי הזוהר (תיקוני הזוהר), התפשטותו של משה רבנו נמשכת מחדש בכל דור ודור. אם כן, יש "משה רבנו שבכל דור ודור", ובכל דור מחדש קיים אותו כוח שניתן למשה רבנו שבדור לפעול את העניין של "וקדשתם היום ומחר". הם — נשיאי הדור, התפשטות משה שבכל דור — ביכולתם לקדש את היום ואת המחר.
אך כדי שאכן יעשו זאת, מה עלינו לעשות? כדי שיתקיים ה"וקדשתם", עלינו לעשות משהו מצדנו — "וכבסו שמלותם"; עלינו לעשות פעולה כדי שנזכה לקבל את הכוח המיוחד של ה"וקדשתם" שפועל משה רבנו שבדור. מהו "וכבסו שמלותם"? "שמלותם" הם הלבושים, הבגדים, והכוונה ברוחניות ללבושי המחשבה, הדיבור והמעשה. את אלו עלינו בעצמנו לכבס — את לבושי המחשבה, הדיבור והמעשה.
מה פירוש לכבס את לבושי המחשבה, הדיבור והמעשה? בהמשך השיחה מופיע דיון שבו שאל אחד החסידים את הרבי הריי"צ, והרבי השיב לו. החסיד שאל: האם הכוונה לכבס את שמלותם בדמעות? — שהרי כיבוס נעשה במים, ושאל אם מכבסים בדמעות. השיב לו הרבי: לא, אין הכוונה לכיבוס בדמעות; "וכבסו" הכוונה כפשוטו, שיהיו נקיים.
ומהי הכוונה שיהיו נקיים? במעשה — פשוט לא לעשות דברים לא מתאימים. בדיבור — לבלום את הפה מדיבור שאינו נקי. ובמחשבה אין די בכך, כבמעשה ובדיבור, שפשוט לא לעשות או לא לדבר; שכן במחשבה אין דבר כזה "פשוט לא לחשוב", שהמחשבה היא פעולה חיובית — ולכן יש לחשוב אותיות של תורה ותפילה. זהו "וכבסו שמלותם", שאותו צריך היהודי החסיד לעשות בעצמו, וממילא הוא זוכה לפעולת משה רבנו, ל"וקדשתם היום ומחר".