"חדר" המאה חמישים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ט ניסן, י"ד לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קדושים, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ט בחודש, אומרים פרק ק"מ עד וכולל פרק קמ"ד.
תניא, נמצאים בתחילת פרק מ"ד (שהתחלנו למעשה יום קודם). השיעור היומי מתחיל בעמוד ס"ג, מהמילים "אהבה רבה", ומסתיים בעמוד 126 במילה "טבע".
הפתגם היומי נלקח מיומן שרשם הרבי לעצמו מדברים ששמע מהרבי הריי"צ. כאן מדובר על ספר הנקרא "לקוטי תורה על ג' פרשיות". ניתן לזה רקע קצר: ידוע שיש את מאמרי אדמו"ר הזקן על התורה, בשני הספרים "תורה אור" ו"לקוטי תורה" — "תורה אור" על בראשית ושמות, ו"לקוטי תורה" על ויקרא, במדבר ודברים.
בשנת תרמ"ד, כשנה וחצי לאחר הסתלקותו של הרבי המהר"ש, נשלח לדפוס ספר בשם "לקוטי תורה על ג' פרשיות". "ג' פרשיות" הכוונה לשלוש הפרשיות הראשונות של התורה: בראשית, נח ולך לך. מה הכיל הספר? הוא הכיל מאמרים של אדמו"ר הזקן, אך עם ביאורים, דרושים והגהות של הרבי המהר"ש — וכאמור, כשנה וחצי לאחר הסתלקותו של הרבי המהר"ש.
בפתגם היומי מביא הרבי מה היה המאמר שנבחר לשמש הקדמה ופתיח לאותו ספר. [אין כאן המקום להיכנס לכך, וגם בפתגם אין הדבר מוזכר; במקומות אחרים אפשר למצוא בהרחבה על ספר זה ועל הפרשה שהתעוררה סביבו, שכן הספר לא נתפרסם והתפשט כפי שתוכנן. למעשה המאמרים שם הודפסו מהרבי הצמח-צדק, והם נכללים היום בסדרת "אור התורה". מי שיחפש "לקוטי תורה על ג' פרשיות" ימצא את הפרשה שהיתה סביב זה — אך אין זה נוגע לפתגם היומי.]
כאמור, נדבר על ההקדמה — על המאמר שנבחר לשמש מאמר מקדים לאותו ספר. המאמר המקדים מתחיל במילים "להבין ענין נפש האלוקית, הנה כתיב 'לא תאכלו'". הפסוק "לא תאכלו על הדם" נלקח מן השיעור היומי של יום שלישי בפרשת קדושים, ובכך יש קשר לפתגם ליום זה דווקא. המאמר פותח בכך שכדי להבין את עניין הנפש האלוקית, מקדים בפסוק "לא תאכלו על הדם" ומסביר את כל העניין.
מהו מקורו של המאמר ומהו סיפורו? "מאמר שאמרו רבנו הזקן לפני הצמח צדק וחזרו הצמח צדק לפניו" — זהו מאמר של אדמו"ר הזקן, שאמרו לפני הרבי הצמח-צדק, שהיה נכדו; ולאחר שאמרו אדמו"ר הזקן לפני נכדו, חזר הצמח-צדק לפניו את המאמר ששמע זה עתה מסבו.
ואז נתן הסבא, אדמו"ר הזקן, לרבי הצמח-צדק משימה, ואמר לו "תן את טעמה" — כלומר, הסבר את המאמר והוסף לו טעם והסבר. וכך קיבל הצמח-צדק משימה לקחת את המאמר ששמע מסבו, וחזר לפני סבו, ועתה להסבירו.
"ויכתוב הצמח צדק ההנחה" — הרבי הצמח-צדק כתב והניח על הכתב את כל המאמר ששמע מסבו; אך כיוון שקיבל הוראה להוסיף טעם והסבר, הכניס בכל קטע של המאמר, בהגהות שבמוקף (בסוגריים), הסבר משלו על המאמר. וכך היה ניתן להבחין במאמר מה הם דברי אדמו"ר הזקן ומה התוספות וההסברים שהוסיף הרבי הצמח-צדק.
"רבנו עבר על ההנחה וציווהו להכניס ההגהות בפנים" — אדמו"ר הזקן עבר על כל מה שכתב הנכד, וציווהו להכניס את ההגהות בתוך גוף המאמר; אמר לו שלא ישאיר את ההסברים בסוגריים בפני עצמם, אלא יכניסם בתוך המאמר, באופן שהלומד את המאמר לא יבחין כלל מה מקורי מאדמו"ר הזקן ומה תוספת ההסבר של הרבי הצמח-צדק. ציווה עליו שההגהות שהוסיף לא יישארו במוקף, אלא ייכנסו כחלק אינטגרלי מן המאמר עצמו.
"על פי הצעת אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי, הרש"ב] בחרו במאמר זה בתור הקדמה ללקוטי תורה" — את ספר "לקוטי תורה", כאמור, רצו להדפיס כשנה וחצי לאחר הסתלקותו של הרבי המהר"ש. בנו של הרבי המהר"ש, שהיה ממלא מקומו, היה הרבי הרש"ב, והוא הציע שכאשר מדפיסים ספר זה — עם מאמרי אדמו"ר הזקן ועם הגהות אביו הרבי המהר"ש — תהיה ההקדמה לספר המאמר שכתב הרבי הצמח-צדק על פי הוראת אדמו"ר הזקן. זהו תוכן הפתגם היומי המתייחס לנקודה זו.
ואשר להקשר לספרי יד החזקה לרמב"ם, שאותו אנו מחפשים תמיד בפתגמים: נמצאים אנו בספר עבודה, בהלכות האחרונות שבו — הלכות מעילה. בפתגם הקודם שקראנו יום קודם עסקנו בהלכות עבודת יום הכיפורים, וההלכות הבאות אחריהן, שבהן מסיים הרמב"ם את ספר עבודה, הן הלכות מעילה.
בסוף הלכות מעילה, בהלכה האחרונה, נותן הרמב"ם את הסיכום וההוראה מהלכות מעילה, ובלשונו: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כוחו" — ראוי לאדם שיתבונן בדברי התורה ויסבירם כמידת יכולתו, לתת בהם טעם והסבר ולהבין את דברי התורה. והוסיף: "ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו" — אל תחשוב שאם לא הבנת, הרי הדבר חלילה קל בעיניך, אלא התאמץ; ראוי לאדם להתאמץ למצוא טעם לעניין.
וזה בדיוק תוכן הפתגם היומי — שאדמו"ר הזקן אומר לרבי הצמח-צדק להוסיף טעם כדי שיהיה הדבר מובן ומוסבר; והוא בדיוק תוכנה של ההלכה האחרונה בהלכות מעילה שברמב"ם.