"חדר" המאה חמישים ושישה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ז ניסן, י"ב לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: מתחילים ביום ראשון פרשה חדשה, חומש קדושים, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ז בחודש, מפרק ק"כ עד וכולל פרק קל"ד.
תניא, מסיימים ביום הזה את פרק מ"ג. השיעור מתחיל בעמוד 124 במילים "והנה בחינת" עד סיום הפרק, המסתיים במילים "ויודעי חן".
הפתגם היומי קצר, ונלקח ממאמר חסידות של הרבי הריי"צ, דיבור המתחיל "זכרנו לחיים" בשנת תש"א. במאמר מדבר הרבי הריי"צ רבות על עבודת השם של יהודי, שעליו לטפל בחולי רוחני. הוא אומר שם, שכמו בחולי גשמי — שאם מחלה קטנה אינה מטופלת היא הופכת, לא עלינו, למחלה קשה, ולהיפך, מחלה קשה המטופלת יכולה להירפא ולא יישאר ממנה זכר — כך גם ברוחניות.
יש להיות מודעים לכך שקיים חולי נפש. חולי נפש, הכוונה לחולי הבא מן הנפש הבהמית, המבלבלת את האדם וגורמת לו כל מיני עניינים שאינם ראויים. הרבי הריי"צ מפרט שם, ומביא מלשון חז"ל, שם כולל לחולי, ואחר כך את פרטיו. השם הכולל הוא "חולי היצר הרע", ופירושו — היצר הרע אומר לאדם: אני אלווה אותך בחיים, וגם אם תעשה דברים המותרים, אני אורה לך כיצד לעשותם. זהו החולי הכללי שקובע לו היצר הרע.
לאחר מכן ישנו חולי ספציפי, והוא מפרט: יש חולי עין, יש חולי צינה — קור, ולהיפך, חולי של שרב. דהיינו, או שהוא קר ואדיש לענייני קדושה, או שהוא חם ומתלהב מענייני העולם. אלו כבר פרטים בחולי, אך הכותרת הכללית היא "חולי היצר הרע".
וכאן, בתוך הקטע שבו הוא מסביר מהו החולי הכללי של היצר הרע — שהוא גורר את האדם לעשות אף את הדברים המותרים בצורה לא נכונה — מובא הפתגם היומי. הרבי הריי"צ מצטט: "דברים המותרים" — כגון שהאדם אוכל אוכל כשר, שהרי כל אדם חייב לאכול, והולך לישון, שהרי חייב לישון — דברים שמותר לעשותם ואף צריך לעשותם — "אם עושה אותם להנאתו, הם רע גמור"; אם הדבר המניע אותו לעשותם הוא שהוא מחפש את הנאתו העצמית.
כלומר, אף שהוא עושה דבר מותר, מאחר שכוונתו והמניע שלו לביצוע הדבר הם כדי ליהנות, הרי זה הופך לרע גמור. וכפי שכתב אדמו"ר הזקן בתניא פרק ז', שגם דבר מותר, מה שנקרא "קליפת נוגה", אם עושים אותו למטרת תאווה — הוא הופך לשלוש הקליפות הטמאות.
על פי "קדש עצמך במותר לך": הוראת התורה היא שאדם צריך לקדש את עצמו גם בדברים המותרים, דהיינו לעשותם למטרה אלוקית — שיהיה לו כוח לעבוד את ה'. לפיכך עליו לאכול, לישון, לעבוד ולעשות כל מה שהוא צריך, ואין כל בעיה לעשות את הדברים המותרים כאשר המחשבה והכוונה האמיתית בהם היא לעבוד את השם. והוא אומר זאת באותיות פשוטות: "צריך להכניס קדושה בדברים המותרים".
בכל דבר מותר שהאדם עושה צריך להכניס בו קדושה. ומהי הכוונה להכניס בו קדושה? שיהיה בהם תכלית של תורה או מצוות, יראת שמים או מידות טובות. כדי להגיע לדברים אלו נצרכים הדברים המותרים, כדוגמת האוכל וכדומה שציינו; אך אם עושה אותם כדי שתהיה בהם תכלית של תורה ומצוות — הרי הם קדושים. זהו "קדש עצמך במותר לך".
במהלך הפתגמים ב"היום-יום" מופיעים כמה וכמה פתגמים הנותנים הדרכה כיצד להתעסק בדברים הגשמיים והחומריים. למשל, כבר למדנו בכ"ה אדר שני פתגם הקשור לזה, "היה מנחמו", בעזרת השם נגיע; ויש פתגמים שונים ב"היום-יום" המדברים על נושא זה.
ולסיום, ההקשר למהלך היד החזקה לרמב"ם. אנו נמצאים בספר עבודה — כל ההלכות והפתגמים של התקופה האחרונה — ועתה בהלכות חדשות, הלכות פסולי המוקדשין. הלכות אלו עוסקות בדברים קדושים; למשל, בהמה שהיתה חולין וקידשת אותה לקרבן — אילו פעולות עלולות לגרום לכך שתיפסל.
הדוגמה שהוא מביא כבר בפרק הראשון, בהלכה השלישית מהלכות פסולי המוקדשין, היא באדם המתעסק בסכין שחיטה אך אינו מכוון בעת השחיטה שהוא עושה זאת לשם שחיטת קדשים — סתם משחק בסכין, ואירע שהבהמה נשחטה. לקרבן היא תהיה פסולה. מדוע? כי עשייה בלא כוונה ובלא מחשבה לשם קדושה אינה מביאה את התועלת שבה. זו ההלכה הכתובה שם.
וזה בעצם גם תוכן הפתגם היומי. כשאתה עושה דבר מותר — אין בעיה; אך אם אתה עושה זאת סתם, בלא כוונה ובלא תכלית של רצון ה', אזי, כלשון הפתגם, זה "רע גמור" — כמו שם בפסולי המוקדשין: הדבר יכול היה להיות קודש, ואתה פסלת אותו בכך שלא כיוונת ולא חשבת. זו ההלכה המופיעה בהלכות פסולי המוקדשין.