"חדר" המאה חמישים בהיכל היום-יום.
יום שני כ"א ניסן, שביעי של פסח, ששה לעומר ה'תש"ג.
בתחילה מציין הרבי הנהגה הקשורה לקריאת התורה של שביעי של פסח: "בעת קריאת השירה עומדים". ביום זה קוראים את שירת הים, ובעת קריאתה יש לעמוד.
דיוק מעניין: המנהג לעמוד בעת קריאת השירה כבר הובא ב"היום-יום" של י"ז שבט. י"ז שבט חל בשבת שירה, שבה קוראים את שירת הים; וקוראים אותה פעמיים בשנה — כשיוצאת פרשת בשלח, פרשת "אז ישיר", ובשביעי של פסח. לפיכך מופיע מנהג העמידה גם בי"ז שבט וגם כאן בכ"א ניסן.
אלא שיש הבדל קטן, ולכאורה הכול מדויק. בי"ז שבט הלשון היא "עומדים בעת קריאת השירה", וכאן בכ"א ניסן: "בעת קריאת השירה עומדים". התוכן זהה, אך סדר המילים שונה. שמעתי פעם סברה בטעם השינוי: בשביעי של פסח מהות היום היא שירת הים — זהו הנס שאירע באותו יום ובו מתמצה מהות היום; לעומת זאת בי"ז שבט קוראים את פרשת השבוע, פרשת בשלח, ובתוכה נמצאת גם שירת הים.
מאחר שבשביעי של פסח מהות היום היא שירת הים, פותח הרבי את המנהג במילים "בעת קריאת השירה" — זו מהות היום — ומה עושים? "עומדים". לעומת זאת בי"ז שבט, שאין זו מהות היום, פותח הרבי הפוך: "עומדים" — ביום זה עומדים; ומתי? לא בכל קריאת התורה, אלא "בעת קריאת השירה עומדים". ההבדל בניסוח בא אפוא להבליט שבשביעי של פסח מהות היום היא שירת הים.
שיעורים: חומש, אחרי מות, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"א בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ק"ד ופרק ק"ה.
תניא, נמצאים בפרק מ"ב שהתחלנו בימים האחרונים. השיעור היומי מהמילה "והשנית" שבעמוד 118, ומסתיים בדף ס' במילה "שומעת" וכו'.
הפתגם היומי הוא הנהגה הקשורה לליל שביעי של פסח. אומר הרבי: "בליובאוויטש היו נעורים בשביעי של פסח, שבועות והושענא-רבה". בליובאוויטש היה המנהג להישאר ערים בליל שביעי של פסח, וכן — כפי שהוא מוסיף — בליל חג השבועות ובליל הושענא רבה.
באחת משיחותיו מביא הרבי הריי"צ, שבליובאוויטש היו לילות שלא קראו בהם "קריאת שמע שעל המיטה", משום שכלל לא הלכו לישון. שם הוא מפרט לילות אלה — כפי שהוא מציין כאן, אך במעט יותר: ליל שביעי של פסח, ליל הושענא רבה וליל שבועות — שלושת הימים המוזכרים גם כאן; ושם מוסיף גם את ליל א' של חג הפסח.
מעניין שבסעודת שביעי של פסח תשכ"ט, כשישב הרבי עם הקהל בסעודה בדירת הרבי הריי"צ, שאלו את הרבי מדוע ב"היום-יום" של כ"א ניסן השמיט את ליל א' של חג הפסח כשמנה את הלילות שבהם היו ערים בליובאוויטש — שהרי בשיחות הרבי הריי"צ מופיע גם הוא כאחד מארבעת הלילות. והרבי ענה, שכך הורה הרבי הריי"צ להדפיס את המנהג ביום זה. וכפי שראינו שכל פרט כאן מדויק, כך אמר הרבי הריי"צ להכניס רק את שלושת אלה, ולא להכניס בפועל במנהג את ליל א' של חג הפסח.
נעיין בהמשך הפתגם. אומר הרבי הריי"צ: "כשהייתי בן תשע שנים, כבר לא שכבתי לישון בשביעי של פסח" — כבר בגיל תשע, כילד, היה ער בליל שביעי של פסח. ומסיים: "צריך ללמוד כל הלילה".
יש להוסיף, שבפסח תשל"ה שאל הרש"ג, חתנו של הרבי הריי"צ, את הרבי: להיות ער בליל שבועות ובליל הושענא רבה מופיע בשולחן ערוך, אך המנהג להיות ער בליל שביעי של פסח, המובא כאן, אינו מופיע בשולחן ערוך — ומהו מקורו? מניין המנהג שבליובאוויטש היו ערים בליל שביעי של פסח? והרבי ענה לו שהמקור הוא דברי הרבי הרש"ב נ"ע; זהו המקור מבחינתו, וכך צריך להיות.
לגבי ליל שבועות המוזכר כאן, כותב הרבי הרש"ב שמצא כתב יד קודש של האדמו"ר האמצעי, שלמי שער בליל שבועות מאירים עניינים נעלים מאוד — כפי שמופיע גם כאן בפתגם היומי. על כל פנים, הנוגע ליום זה הוא ליל שביעי של פסח, שהרי זהו פתגם של כ"א ניסן, שביעי של פסח.