"חדר" הארבעים ותשעה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ' ניסן, חמישה לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, יום ראשון, פרשת אחרי-מות, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, כ' בחודש, אומרים מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, ביום הזה ממשיכים את פרק מ"ב שהתחלנו ביום הקודם. השיעור היומי מהמילה "וכ"ז", שבעמוד 118, עד סיום הקטע באותו עמוד, "כמו שכתוב שם".
הפתגם היומי הוא מתוך שיחה שסיפר הרבי הריי"צ בסעודת פסח בשנת תקצ"ח, שבה סיפר הנהגה הקשורה לחג הפסח. וכך הסיפור: "פעם נכנס כבוד קדושת הרב חיים אברהם, בן רבינו הזקן, אל אדמו"ר האמצעי" — שהוא אחיו — "בחג הפסח". ולשם מה נכנס? "לאמר "גוט יום-טוב"", לאחל לו חג שמח.
באותה שיחה מציין הרבי הריי"צ, שבליובאוויטש היתה זהירות מיוחדת והקפידו לכבד את הקרובים באמירת "גוט יום-טוב", והיו הולכים לכל הקרובים בחג לאחל לכולם "גוט יום-טוב". כך גם נהג הצמח צדק בעצמו, שהיה מסתובב אצל כולם. ומספר הרבי הריי"צ, שצמח צדק הגיע לפני הסתלקותו לגיל מופלג, וכבר היו באים אליו; ואם מישהו מסוים לא היה מגיע, היה שואל מדוע לא בא — עד כמה היתה הקפדה על עניין זה של איחול "גוט יום-טוב" איש לרעהו בחג.
וכאן, נכנס רבי חיים אברהם אל אחיו אדמו"ר האמצעי לאחל לו "גוט יום-טוב", ובאותה הזדמנות סיפר, שאדמו"ר הזקן אמר בשם אביו: "וסיפר אז - הרח"א - שרבינו הזקן אמר: בפסח אין האחד מכבד את זולתו באכילה ושתיה". כלומר, מאחר שבפסח יש הידורים שונים, ויש המקפידים על הידורים אלו ויש על אחרים, אין צורך להעיק על הזולת בגלל ההידורים של פסח.
וההדגשה היא משני הכיוונים: גם בכך שלא יפציר בו "בוא תאכל", בשעה שאולי אינו מקפיד כמותך; וגם להיפך, שאם אינו רוצה לאכול — לא להקפיד על כך שלא יטעם. יש לשחרר בתחום זה של אכילה ושתייה. "אך ליטול ביוזמה עצמית - אפשרי" — כלומר, לאפשר למי שמעוניין לקחת בעצמו; יש לתת אפשרות ליטול לבד, אך לא לדחוק באיש בפסח לטעום. זהו עניין של שירות עצמי לחלוטין.
ויש הסיפור המפורסם עם רבי מאיר שלמה ינובסקי, סבו של הרבי, שהיה רבה של ניקולייב, כידוע. בסעודת ברית — שהיתה בבית שלו לרגל ברית של הנכד, הוא הרבי, בשנת תרל"ב — נכח החסיד הרב אשר גרוסמן, שלא רצה לטעום דבר מן הסעודה, מפני שהיה מקפיד מאוד בפסח שלא לאכול בשום מקום, אף שהיה זה ביתו של הרב, ולכאורה "על הרב, רב העיר, אפשר לסמוך"; אך הוא לא רצה לטעום.
ושם הסיפור, שרב העיר, רבי מאיר שלמה, אמר לו שלמעשה היה עליו להקפיד עליו על שאינו טועם בביתו; אלא שהיה סיפור שלם, שמאחר שאותו חסיד הצילו — בכך שאמר לפניו את האגרת המפורסמת "להשכיל ולהבין" בשעה שהיה שרוי בהשגה — אמר לו: מאחר שהצלת אותי, איני מקפיד עליך על שאינך טועם דבר בביתי בפסח.
על כל פנים, רואים את ההקפדה הזו: אין להעיק על איש. בפסח יש לתת לאנשים את המרווח שלהם, וכל אחד ינהג כפי מנהגיו והידוריו.