"חדר" המאה ארבעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ט"ז ניסן, ב' דחג המצות, א' לעומר, ה'תש"ג.
בשיעור היומי יש גם הנהגות ייחודיות ללילה השני של פסח, ובהמשך עוד נקודה ללילה הראשון של פסח, וכן שיעורי היום.
נתחיל מן ההנהגה שהרבי מביא ביחס ל"ליל ב' דחג המצות", ההנהגה בלילה השני לעומת הראשון. וכך הוא אומר: "קריאת שמע שעל המטה - כמו בכל יום טוב". מהו הדגש כאן? בשולחן ערוך, בהלכות פסח בסימן תפ"א בהלכה האחרונה, כתוב שבליל הראשון של פסח נוהגים שלא לקרוא לפני השינה אלא ברכת "המפיל" ופרשת "שמע" בלבד, אך את שאר קטעי קריאת שמע שעל המיטה אין אומרים.
שהנה הסיבה שבכל לילה קוראים את כל הקטעים הללו, היא בגלל שיש בהם סגולת הגנה. אך ליל פסח הוא לילה שנאמר עליו שהוא "ליל שימורים" — משומר מן המזיקים, ולכן אין צורך לקרוא בו את כל קטעי קריאת שמע, שהרי הלילה משומר מן המזיקים ממילא. זה האמור בשולחן ערוך, אך רק ביחס ללילה הראשון של פסח.
כאן מדגיש הרבי, שבליל ב' של חג המצות אין עוד את אותה סגולה שבלילה הראשון, וכשמגיעים לקריאת שמע שעל המיטה קוראים אותה כמו בכל יום טוב — את כולה. כמובן, לא ממש את הכול, שהרי ביום שאין אומרים בו תחנון, או ביום טוב, יש קטעים שאין אומרים; אך זה כבר לא כפי שהיה בלילה הראשון על פי השולחן ערוך.
שיעורים: חומש, אחרי מות, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ז בחודש, מפרק ע"ט עד פרק פ"ב כולל.
תניא, עדיין בפרק מ"א. השיעור היומי מתחיל מהמילים "אך אמנם" בעמוד 114, ובאותו עמוד מסתיים במילים "אתה וכה"ג".
הקטע הבא מתייחס להנהגה של ליל הסדר. ידוע שבליל הסדר שואלים את "מה נשתנה", ארבע הקושיות, ולשון ההגדה "כאן הבן שואל" — הבן שואל, כפי ש"והגדת לבנך", והבן שואל את ארבע הקושיות; ויש מצווה על האב ללמד את בנו.
יש הקדמה שאומרים לפני תחילת השאלות, וכשאומרים את השאלות ביידיש אומרים גם אותה ביידיש: "טאטע, איך וועל בּיי דיר פרעגן פיר קשיות" [אבא, אני אשאל אותך ארבע קושיות]. בפשטות, מי פונה לאב ואומר "אבא, אני אשאל אותך ארבע שאלות"? כשברוך השם יושבים ליד הסדר האב והבן — הבן אומר לאב: "אבא, אני אשאל אותך ארבע שאלות". על כך נאמר הפתגם.
מקור הדבר בשיחה שסיפר הרבי הריי"צ פעם, בשיחה של פסח בשנת תרצ"ח: "גם מי שאין לו אב, ר"ל אומר לפני 'מה נשתנה': "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן פיר קשיות"".
באחת האגרות כותב הרבי שלא שמע בזה טעם או מקור, אך נראה לו שזהו פשוט כיבוד אב — שיש בהלכה חובה לכבד את האב גם לאחר מותו; וכחלק מכיבוד האב אף לאחר מותו, אומרים אמירה זו לאב גם כשאינו עוד בחיים.
הרבי הריי"צ, המספר על כך, מספר שאביו היה אומר כך, ומתאר שאביו — הרבי הרש"ב — לאחר פטירת אביו, הרבי המהר"ש, היה נכנס לחדר היחידות ועומד מול השולחן באותו אופן ממש כפי שעמד כשאביו היה בחיים. כלומר, ההנהגה, גם לאחר ההסתלקות, היא כאילו הוא נמצא כאן בפועל.
גם באחת השיחות מסופר על ליל הסדר בנוכחות בעל התניא, אדמו"ר הזקן, עם בניו: בניו של אדמו"ר הזקן ישבו ליד אביהם, וכל אחד מהם אמר את הלשון "אבא, אשאל אותך ארבע שאלות". היה שם גם רבי יוסף מיאס, הנכד, וגם הוא פנה ואמר "אבא, אשאל אותך ארבע שאלות". וכשסיימו כולם, אמר גם אדמו"ר הזקן בעצמו: "אבא, אשאל אותך ארבע שאלות".
הרבי הריי"צ, ששמע את הסיפור מאביו, שאל אותו למי התכוון אדמו"ר הזקן באומרו "אבא, אשאל אותך ארבע שאלות", והרבי הרש"ב ענה לו: "אני משער שהוא מתכוון לאחיה השילוני". כך אמר הרבי הריי"צ.
נמשיך בפתגם. כתוב: "וסמוכות לזה" — מביא הרבי אסמכתא וחיזוק לכך שאומרים ביטוי זה, "אבא", גם לאחר הסתלקות האב, ואף מי שאין לו אב רחמנא ליצלן; "שגם מי שאין לו אב ואם, ר"ל, צריך לומר בברכת המזון: הרחמן הוא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו'". רואים אפוא שגם בברכת המזון ממשיכים לומר "אבי מורי ואמי מורתי", לברכם גם לאחר הסתלקותם; ומכאן שגם לפני "מה נשתנה" אומרים כן.
נסיים בכך שאחת השיחות שבהן דיבר הרבי על הנושא היתה בי"א ניסן תשמ"ג. הרבי אמר שאצל רבותינו נשיאינו, כשאמרו "אבא", דיברו על נשמת האב — אך לא היתה זו אמירה בלבד; רבותינו נשיאינו ידעו להמשיך את נשמת האב שתהיה עמהם כאן. וכפי שאמרנו, לעתים זו טרחה גדולה — להביא את הנשמה מאוצר הנשמות ולהורידה לכאן — אך רבותינו נשיאינו ידעו לעשות זאת באופן שהאב יהיה עמהם בפועל ממש.
אנו, בהיותנו אנשים פשוטים, אף אנו אומרים זאת — מתוך חביבות; אנו אומרים את הלשון הזו, אך אצלנו אין זה דווקא באופן שהאמירה פועלת את הדבר כפשוטו. ואילו רבותינו נשיאינו אכן פעלו והמשיכו את נוכחות אבותיהם עמהם יחד בעת עריכת ליל הסדר.