"חדר" המאה וארבעים בהיכל היום-יום.
יום שישי י"א ניסן ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מצורע, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"א בחודש, מפרק ס"א עד וכולל פרק ס"ה.
תניא, ביום הזה לומדים את החלק השני, המשך פרק מ"א. השיעור היומי מתחיל בעמוד נ"ו במילים "והנה ה'", ומסתיים בעמוד 112 במילה "ותפילין".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר ומפורסם, ומקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ט תמוז ת"ש. המכתב מעניין וקצר: יהודי חסיד כתב מכתב לרבי הריי"צ בי' תמוז ת"ש, וביקש ברכה לבריאות. הרבי הריי"צ עונה לו במכתב בי"ט תמוז, מברכו ומדריכו שישמע לכל הרופאים, והשם ישלח לו רפואה.
ומוסיף הרבי הריי"צ קטע מעניין, וכותב לו: "קיבלתי את מכתבך ביום חגיגתי, יום הזיכרון י"ב תמוז" — מכתבך הגיע אליי בהשגחה פרטית ביום ההולדת שלי, י"ב תמוז. ומובא בספרים מה צריך להיות ביום ההולדת — וזהו הפתגם היומי: "ביום ההולדת על האדם להתבודד ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה - ישוב ויתקנם". כך כותב לו הרבי הריי"צ.
סיום המכתב מעניין מאוד: מאחר שהרבי הריי"צ כותב כאן שביום ההולדת על האדם להעלות זיכרונותיו, הוא כותב לאותו חסיד שכאשר פתח את מכתבו — בי"ט תמוז — עלה בזיכרונו הזמן שבו הגיע החסיד לליובאוויטש, והדברים שאמר לו אביו, הרבי הרש"ב, אודותיו, והתקווה שתלו בו כיצד יהיה וכיצד יצליח, "וברור לי שדברי הרבי קיימים לעד". כלומר, בהוראה "להעלות זיכרונותיו" כלל הרבי הריי"צ גם את זה שהוא עצמו העלה את זיכרונותיו אודות אותו חסיד ומצבו.
זהו פתגם שהרבי בחר להכניסו ב"היום-יום" בי"א ניסן — יום ההולדת של הרבי בעצמו, כידוע. אך בתש"ג, כשהוציא הרבי את ה"היום-יום", עדיין לא ידע אף אחד מן החסידים שזהו יום ההולדת של הרבי.
מתי נודע לראשונה יום ההולדת של הרבי? הדבר היה כמה שנים לאחר מכן, בתש"ז. באותה שנה, כידוע, היה הרבי בפריז — הוא נסע לקבל את פני אמו, הרבנית חנה, שיצאה אז מרוסיה, וחזר עמה, ולאחר מכן לארצות-הברית. כשהיתה אם הרבי בפריז עם החסידים, גילתה להם בי"א ניסן שזהו יום ההולדת של בנה, ואמרה להם: "בקשו ממנו שיתפלל אתכם ביום זה". זו היתה הפעם הראשונה שבה ידעו החסידים שזהו יום ההולדת של הרבי.
הפעם הבאה שבה עשה הרבי דבר-מה ביום ההולדת היתה כבר לאחר קבלת הנשיאות, בתשי"ב, כשמלאו לרבי חמישים שנה, ואמר מאמר חסידות בקהל מצומצם מאוד בחדרו. לאחר מכן, כשהגיע הרבי לגיל שישים, בתשכ"ז, גם היתה התוועדות. ומתשל"א עד תשמ"ה ערך הרבי בכל שנה התוועדות גדולה מאוד ביום הולדתו, ותשמ"ה היתה הפעם האחרונה שבה היתה התוועדות; לאחר מכן היו שיחות בימים הסמוכים.
ידוע שבתשמ"ח, לאחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא, עורר הרבי ביום הולדתה, בכ"ה אדר, את "מבצע יום הולדת" — שיעוררו כל יהודי לציין את יום הולדתו. הרבי אף ציין עשרה מנהגים שיש לנהוג ביום ההולדת, ונחזור עליהם בקצרה.
המנהגים הם: לעלות לתורה בשבת שלפני יום ההולדת; להוסיף ביום זה בנתינת צדקה; להוסיף בתפילה, דהיינו בכוונת התפילה; ללמוד את מזמור התהילים החדש; להוסיף שיעור בתורת הנגלה ובתורת החסידות; ללמוד מאמר חסידות, חלקו או כולו, בעל-פה ולחזור עליו ברבים; להוסיף בפעולה לזולת ובהפצת המעיינות חוצה. ואז מגיעה הנקודה — להתבודד ולהעלות זיכרונותיו.
הרבי פעם ביאר מהו "להתבודד ולהעלות זיכרונותיו": אם זכה האדם להיות ביחידות אצל הרבי — שיצייר לעצמו מה היה ביחידות, מה שאל ומה ענו לו; זה נקרא "להתבודד ולהעלות זיכרונותיו". כמו כן, לקבל על עצמו זהירות חדשה, זהירות נוספת באיזו מצווה. והמנהג העשירי הוא לערוך באותו יום התוועדות של שמחה עם בני ביתו, החברים והידידים; ואם אפשר, ביום שמותר, לברך גם "שהחיינו" על פרי חדש ולציין בכך את יום ההולדת. אלו עשרת המנהגים שבהם הדריך הרבי כיצד יש להתייחס ליום ההולדת, והיסוד לכך הוא בפתגם זה.
ונסיים בהקשר שבו אנו מוצאים את הרמזים שבפתגמים לפי מהלך ספר יד החזקה לרמב"ם. בימים אלה אנו נמצאים בפתגמים התואמים לספר עבודה, כפי שראינו בימים הקודמים. אתמול היה הפתגם הקשור לסיום הלכות איסורי מזבח, והיום מתחילות ההלכות הבאות בספר עבודה — הלכות מעשה הקורבנות.
ומעניין שבפרקים הראשונים של הלכות מעשה הקורבנות מציין הרמב"ם, שבקורבנות שמקדישים חשוב לדעת מתי "יום ההולדת" שלהם, שכן לכל קורבן יש את השנה שבה אפשר להקריבו; צריך לדעת בדיוק בן כמה הוא, ואז לדעת לאיזה קורבן ולאילו קודשים הוא שייך. מעניין שהפתגם הזה תואם ממש להלכות הללו שבהן חשובים "ימי ההולדת" של הקודשים.