"חדר" המאה שלושים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום רביעי ט' ניסן ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מצורע, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט' בחודש, מפרק מ"ט עד פרק נ"ד כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק מ'. השיעור מתחיל בעמוד 110 במילים "והנה עבדי", ומסתיים בסיום הפרק במילה "ברכות".
הפתגם היומי בא ממכתב קצר שכתב הרבי הריי"צ בי"ב סיון תרצ"ט. הוא כתבו לאישה מסוימת שהיתה מוטרדת מעניני הפרנסה והגשמיות שלה, והוא מעורר אותה מאוד שאין צורך להיות מוטרד מגשמיות ופרנסה, אלא להשקיע את כל העניין ביראת שמים ולדבר בנעימות עם בני הבית. והוא מפרט שם: עם הבנות והכלות, עם הבנים והחתנים, כדי לשמור את דרך השם כראוי, לשמור טהרת המשפחה ולגדל נכדים יהודיים כראוי. זהו תוכן המכתב.
בתוך המכתב מופיע הפתגם היומי, במקור ביידיש, שנקודתו היא שהעשירות האמיתית של יהודי אינה ברכושו הפיזי, אלא הרכוש האמיתי של יהודי הוא הילדים ההולכים בדרך התורה והמצוות. וזה הלשון: "העושר היהודי אינו בבתים וממון". [במקור המכתב לא נאמר "הייזער און געלט" (בתים וממון), אלא "מויערן און קאפּיטאל", שפירושו בניינים והון].
"העושר היהודי הנצחי הוא" — מהי העשירות הנצחית של עם ישראל? — "שאנו יהודים שומרי תורה ומצוות, ומביאים לעולם בנים וצאצאים שומרי תורה ומצוות". היינו, ראשית שאנו בעצמנו יהודים השומרים דרך תורה ומצוות, ומביאים לעולם ילדים ונכדים ששומרים גם הם תורה ומצוות. זוהי העשירות היהודית האמיתית. רואים כאן עידוד להביא עוד ילדים ונכדים לעולם, וכמובן לשמור על דרכם הרוחנית.
מעניין שסיפר חסיד בשם ר' מרדכי ליברמן, ששמע זאת מהרב חיים גוטניק, הרב מאוסטרליה, שהיה פעם אצל הרבי ביחידות ושאל את הרבי מדוע הוא מעורר בחוזק כה רב על עניין עידוד הילודה, בסגנון שלא שמעו כמותו מרבותינו נשיאינו שלפניו. הרבי הוציא מן המגירה שבשולחן פתק קטן, ורשם עליו מספר — שישה מיליון — שיש להשלים לעם ישראל את המיליונים הרבים שנספו, רחמנא ליצלן.
הקשר של הפתגם לתאריך זה — לכאורה יש קשר לפרשת השבוע. אנו נמצאים בפרשת מצורע ביום רביעי, שבו מדובר על בתים ועל נגע הבתים, וכשיש נגע בבתים חולצים את האבנים ומוציאים את הכסף שבקירות. על כך בא תוכן הפתגם ואומר: לא הבתים ולא הכסף הם העיקר, אלא עיקרו של הבית הוא ההנהגה הרוחנית.
לסיום, הקשר בין הפתגם למהלך ספר יד החזקה לרמב"ם שבו אנו נמצאים. אנו בספר העבודה, ובימים הקודמים ראינו את הקשר בהלכות הראשונות: בית הבחירה, כלי המקדש והעובדים בו. הגענו להלכות איסורי מזבח, כפי שראינו כבר בפתגם של היום הקודם, והפתגם של היום קשור להלכה האחרונה בהלכות איסורי מזבח. מה כתוב שם בהלכה האחרונה? שכאשר אדם בונה בית תפילה, יהיה נאה מבית ישיבתו — שבית הכנסת יהיה יפה יותר מביתו שלו. והרמב"ם מציין את הפסוק "כל חלב לה'" — שכל הטוב ביותר שיש לך יילך לאלוקות. וזהו בעצם תוכן הפתגם: לא ביתך שלך הוא המטרה, אלא בית הכנסת, בית התפילה לה', הוא העיקר והתכלית — המטרה בחיים. זהו הקשר בין הפתגם למהלך זה בסדר היד החזקה.