ו׳ ניסן

"חדר" המאה שלושים וחמישה בהיכל היום-יום.

יום ראשון ו' ניסן ה'תש"ג.

שיעורים: חומש, מצורע, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.

תהילים, ו' בחודש, אומרים פרק ל"ה עד פרק ל"ח כולל.

תניא, נמצאים בפרק מ'. בפרק מ', כידוע, יש ארבע הגהות. בשיעור היומי לומדים את ההגהה השנייה, המתחילה בדף נ"ה במילה "ושם", ומסתיימת בעמוד 110 במילים "רצון זו".

הפתגם היומי הוא פתגם קצר, שנלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בט"ו במרחשון תרצ"א. כבר בכ"ג אדר א' היה לנו פתגם מאותו מכתב עצמו, והיום יש עוד המשך ממנו. במכתב זה מעורר הרבי הריי"צ רב בעל השפעה ובעל תורה — הוא קורא לו "ראש", "ראשי אלפי ישראל" — שעליו לעבוד בצורה מסודרת מאוד ולהשפיע על סביבתו. וכאשר עובדים בצורה מסודרת, גם אם לעתים מצליחים להשפיע רק על איש אחד, הרי זה דבר גדול; וכלשון חז"ל "שחברך חברא אית ליה" — אתה משפיע על איש אחד, וזה עובר בגלים גם לאיש נוסף, ובסופו של דבר משפיעים על כל הסביבה.

ואז בא הפתגם הספציפי המצוטט כאן. הפתגם עצמו אינו מצוטט כולו — יש באמצע כמה מילים שהרבי מדלג עליהן — אך נקרא ונשלים כמה נקודות מעניינות מן המכתב המקורי. כותב הרבי הריי"צ: "הנסיון הראה, אשר כשממעטים בחקירות". מהו "ממעטים בחקירות"? משני הכיוונים: גם מיעוט בחקירות של האדם על עצמו — שלא יהיה מלא תהיות ומחשבות, "כשמוטלת עליי עבודה כה גדולה, האם אצליח? כיצד אצליח?" — וגם מיעוט בחקירות על האדם שעליו רוצים להשפיע, אם הוא מתאים, ואם בכלל אצליח לפעול עליו משהו. את כל העיסוק בחקירות שסביב העניין, כותב הרבי הריי"צ, יש למעט — להיות פחות שקוע בתהיות ויותר במה שצריך לעשות בפועל.

"ועובדים בסדר ובתוקף" — לעבוד בצורה מסודרת מאוד, ובתוקף. תוקף זה אינו מבטא חלילה תוקף שאינו נעים, ולכן הוא מוסיף מיד שהדבר צריך להיות "על פי הנעימות של התורה", שנאמר בה "דרכיה דרכי נועם". כלומר, עליך להיות עם נעימות התורה, אך בתוקף — להיות עקבי, ברור והחלטי מאוד במה שאתה רוצה לעשות, ולעשותו בצורה נעימה. והוא מפרט "ימין מקרבת ושמאל דוחה"; לעתים צריך להיות גם עניין של דחייה, אך שתהיה בשמאל, היד החלשה יותר, ואילו הקירוב צריך להיות בימין, בצורה עוצמתית וחזקה יותר.

במכתב עצמו של הרבי הריי"צ מוסיף הוא כאן עוד כמה משפטים. הוא אומר לעבוד "בלי לשאת פנים" — עם אדם שאולי היה מקום "לעגל" עמו "פינות" — אלא להיות עקבי במה שרוצים. עוד אומר שם, שיש לעבוד מול האנשים בצורה אישית מאוד, ממש "מפה לאוזן", ולהפוך עמם בדברים רכים וקשים — כמו "ימין ושמאל" — לומר להם דברים רכים, אך בצורה ברורה מאוד. וכן שלא לדבר עם האדם בצורה כללית, מתוך הנחה שהוא כבר יבין מעצמו, אלא להיכנס עמו אחד על אחד בדיבור מפורט, בדיוק למה שמתכוונים, בצורה פרטית ואישית מאוד. במכתב האריך הרבי הריי"צ בזה, ואילו הרבי מקצר את כל פרטי צורת העבודה וכוללם באופן כללי במילים "ימין מקרבת ושמאל דוחה".

וכאשר עובדים בצורה כזו, "אזי פועלים בוודאי" — אין ספק שבסופו של דבר מצליחים לפעול את העניין — "ובפרט בענינים העיקריים מעיקרי הדת", בדברים היסודיים ביותר ביהדות, בוודאי שמצליחים לפעול את העניין בצורה טובה ומלאה. זה כל הפתגם.

ובהשלמת סדר הרמב"ם שאנו נמצאים בו כעת: כפי שראינו כבר בפתגם הקודם, היה לנו הרמז בשיעור הקודם בספר עבודה, בהלכות בית הבחירה, ואנו מתקדמים. ההלכות הבאות בספר עבודה, לאחר הלכות בית הבחירה, הן הלכות כלי המקדש והעובדים בו. בהלכות אלו יש אריכות שלמה על ההבדל בין הכהנים ללויים — כיצד ממנים את הכהנים לעבודה וכיצד את הלויים, מהו תפקיד הכהן ומהו תפקיד הלוי.

ידוע בפנימיות התורה, וכן כתוב בתניא, שאחד ההבדלים בין כהן ללוי הוא שהכהן עניינו תנועה של חסד, והלוי תנועה של גבורה — זה מלמעלה למטה וזה מלמטה למעלה. בלשון שכאן, זה כמו שאומרים ימין ושמאל, שני הקווים; כהן ולוי הם שני קווים אלו. ומה בעצם כתוב בפתגם? "עובדים" — מילה זו כמו "ספר עבודה", הלכות כלי המקדש והעובדים בו. ובאיזה אופן עובדים? "ימין מקרבת ושמאל דוחה". דבר זה מסכם את הנקודה שאנו נמצאים בה כעת בהלכות העובדים במקדש, באופן של כהן ולוי — שני הקווים המובילים בסופו של דבר אל היעד, "העניינים העיקריים ועיקרי הדת", שהם כל עבודות בית המקדש וגילוי האלוקות בעולם. זהו הרעיון שברמז הפתגם היומי עם ההלכות הללו.