"חדר" המאה שלושים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום שישי ד' ניסן ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תזריע, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ד' בחודש, מפרק כ"ג עד פרק כ"ח כולל.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק ל"ט. השיעור מתחיל במילה "וקשר עסק", שבעמוד 106, עד סוף הפרק, במילים "כמו שכתוב בזה".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ה ניסן תרצ"ה. כמה וכמה פתגמים כאן ב"היום-יום" נלקחו ממכתב זה, ונזכיר: לאחרונה, בי"ט אדר שני, היה לנו הקטע הראשון של המכתב, שבו דובר על שליטת המוח על הלב, עם הסיפור על רבי משה מייזליש; ולפני כן, בט"ז אדר שני, היה לנו קטע נוסף מן המכתב, שבו דובר על הביטחון שצריך להיות לבעל עסק שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לו את פרנסתו, ושהדבר צריך להיות מתוך שמחה, כאילו הכול מוכן.
בפתגם היומי, היום בד' ניסן, בא המשך הנושא של בעלי העסק — על העבודה המיוחדת שלהם, ועל היתרון שיש להם על יושבי אוהל, שהם יכולים להצליח במידה מסוימת לפעול הרבה יותר לזכך את העולם.
הפתגם, שמקורו מובא בשם הרבי מוהר"ש, אומר כך: "עבודת בעלי-העסקים מתחלקת לשני סעיפים עיקריים". התחום שבו צריכים בעלי העסק לפעול הוא בשני כיוונים כלליים: האחד — העבודה עם עצמו, והשני — העבודה עם זולתו.
וכפי שהוא מפרט: "א) העבודה עם עצמו". מהי העבודה שבעל עסק צריך לעשות עם עצמו? "בעת עסקו ממש, בשעה הפנויה בהיושבו בחנות וכדומה, ילמד משנה, משניות פרק תניא" — כשהוא יושב ממש בעסק, בעת שהוא מתעסק בענייניו או בחנות או בכל מקום, ישנם תמיד רגעים פנויים בין לקוח ללקוח וכדומה, שאותם ינצל ללימוד רוחני, כמשנה מתוך ששה סדרי משנה או פרק תניא.
וכן "ויהיו לו איזה דברי תורה — כמו חומש, משניות, תהילים ותניא — שיהיה בקי בהם בעל-פה", שיהיה לו בראש כל הזמן חלק מהם, "למען יוכל לחזור עליהם בהלוכו ברחוב בשוק וכדומה". שכן בעל עסק צריך ללכת ולפעול בסחורתו, ותוך כדי כך לא יהיה ראשו ריק, אלא כל הזמן יהיו לו דברים בעל-פה. וכלשון המכתב של הרבי הריי"צ, המביא זאת בשם הרבי מהר"ש, שבעלי עסק יכולים לזכך את הרחובות והשווקים ולהכניס בהם אור ונועם אלוקי — וזאת על ידי שהם חוזרים בעל-פה כל הזמן. זו עבודתו של בעל עסק עם עצמו.
"ב)" — מהו התחום השני שעל בעל עסק לעשות? "העבודה עם זולתו". מה הוא יכול לעשות? הרי הוא נפגש עם אנשים, ואנשים באים אליו כלקוחות. כיצד עליו לפעול עליהם? על כך הוא אומר: "בעת הדיבור בעניני עסק יסבב הדיבור לספר איזה סיפור תוכני" — כשהוא מדבר עם הלקוח על העסק, שבא לקנות או למכור, ישתדל להוביל את השיחה ולספר לו סיפור בעל תוכן.
במקור, אצל הרבי הריי"צ, הסגנון שונה מעט; שם כתוב "בסיפור איזו מעשיה יפה", וכאן ניסח הרבי "לספר איזה סיפור תוכני". ונוסף על כך, לא רק לספר סיפור יפה ובעל תוכן, אלא "ולמצוא עילה וסיבה לעורר על דבר לימוד וכיוצא בזה" — למצוא סיבה להוביל את השיחה ולעורר את חברו שיבוא להשתתף בשיעורי תורה וללמוד.
ורואים דבר מעניין, שהרבי מקדים את הסיפור ללימוד; שכן הפעולה על הנפש דרך סיפור עוצמתית הרבה יותר מאשר לומר לו "בוא לשיעור תורה". הכנסת סיפור מחברת אותו הרבה יותר, ולכן מתחילים תחילה בסיפור, ורק אחר כך "למצוא עילה וסיבה לעורר על דבר לימוד וכיוצא בזה".
הרבי כותב "וכיוצא בזה" ואינו מביא את המשך הלשון שבמכתב המקורי של הרבי הריי"צ, שבו יש גם פירוט נוסף. אקרא את הלשון שם: "והשתתפות בהתוועדות חסידית; וכאשר מדברים באהבה פעם ושתיים, הנה הדברים נכנסים ללב השומע ועושים פרי טוב" — דהיינו, להוביל את השיחה ולגרום לו להשתתף בהתוועדות חסידית, וכשמדברים באהבה פעם ופעמיים, הדברים נכנסים ללב השומע ועושים פרי טוב. הרבי קיצר והביא את נקודת העניין, אך על כל פנים זו הפעולה שצריך לפעול על הזולת כבעל עסק, וגם על עצמו כמובן.
בקשר לשיעורי הלימוד בספרי יד החזקה לרמב"ם: בפתגמים הקודמים סיימנו את ספר זרעים, ועתה נכנסים להתחיל את הספר הבא — ספר עבודה. בספר עבודה תשע הלכות: הלכות בית הבחירה, בית המקדש וכו'.
אפשר לומר שפתגם זה הוא הפתיח לספר עבודה. כל הפתגם מדבר על עבודה — בעלי עסק, עבודה עם עצמו ועבודה עם זולתו — ואילו בספר עבודה נכנסים להסביר את עניין העבודה, עבודת הקודש, שכן כל ספר עבודה מדבר כיצד לקדש את העולם, בקרבנות וכו'. נמצא שספר עבודה מתחיל ברמז בפתגם היומי.