"חדר" המאה שלושים ושניים בהיכל היום-יום.
יום חמישי ג' ניסן ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, תזריע, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ג' בחודש, מפרק י"ח עד פרק כ"ב כולל.
תניא, עדיין בפרק ל"ט. השיעור היומי מתחיל במילים "והיינו אפילו", שבעמוד 106, ומסתיים באותו עמוד במילים "כמו שכתוב לקמן".
הפתגם היומי נלקח מיומן שרשם הרבי, דברים ששמע מחמיו הרבי הריי"צ בכמה הזדמנויות. ביומן עצמו הדברים מופיעים פעמיים, בשני ימים, וכאן מרכז הרבי ומסכם בכללות את שיעורי הלימוד — בעיקר היומיים — שהיו לרבי הרש"ב, וכיצד היה סדר יומו בלימוד הקבוע.
וכך הוא אומר: "משיעורי אאמו"ר [אדוני אבי מורי ורבי]". מהם שיעוריו של הרבי הרש"ב? דבר ראשון: "בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י" — בכל יום למד פרשה חומש עם פירוש רש"י. וכשאומרים "פרשה חומש" — כפי שכבר היה לנו ביטוי כזה בי"ט טבת, בלשון תקנת אדמו"ר הזקן ללמוד בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י — הכוונה כמובן לחלק היחסי לאותו יום: ביום ראשון מ"ראשון" עד "שני", ביום שני מ"שני" עד "שלישי", וכן הלאה. הרבי הרש"ב למד בכל יום שיעור זה של פרשה חומש עם פירוש רש"י.
דבר נוסף שהיה בכל יום — אמירת תנ"ך בעל פה. ומה מן התנ"ך? הוא אומר "קאפיטל [פרק] אחד מתורה, וכן מנביאים, וכן מכתובים". כלומר, בכל יום היה לו סדר לומר בעל פה פרק מתורה, פרק מנביאים ופרק מכתובים.
מעניין הקשר לנקודה זו של האמירה בעל פה. הרי ידוע שהגמרא במסכת גיטין אומרת ש"דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה". וביומן מספר הרבי, שכאשר סיפר לו חמיו הרבי הריי"צ נקודה זו, מיד שאל הרבי: מה עם דברים שאי אפשר לאומרם בעל פה, כיצד הדבר מתיישב? ושם כתוב שהרבי הריי"צ אמר לו שלא היו נזהרים בזה.
להשלמת העניין: יש מכתב של הרבי ב"אגרות קודש", שבו נשאל על הכתוב במאמר הקצר של אדמו"ר הזקן ב"לקוטי תורה", פרשת קדושים, על "והדרת פני זקן" — ששם כתוב שאדם צריך להיות בקי בחמישה חומשי תורה בעל פה. השואל הקשה: כיצד אפשר להיות בקי בעל פה, והרי "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה"? ובמכתב כותב לו הרבי, שהבעיה היא לאומרם בעל פה, אך לדעת אותם במוח הזיכרון — צריך לדעת הכול בעל פה. על כל פנים, באותה הזדמנות אמר הרבי הריי"צ שלא היו נזהרים בנקודה זו.
עוד שיעור — "פרק אחד משניות". בכל יום היה לו שיעור של פרק ממשניות. עד כאן פירט את הלימודים היומיים ממש; מכאן ואילך יש עוד אזכור ללימוד, אך כבר לימוד שהוא לאו דווקא יומי.
"שיעור גמרא". מהם היו שיעורי הגמרא הקבועים של הרבי הרש"ב? כאן מחלק בין לימוד בעיון ולעומק לבין לימוד של גירסה. שיעור הגמרא "לעיוני ב' דפים לשבוע"; ואילו שיעור הגירסה — שבו אין מתעכבים בעיון, אלא לומדים את העניינים בלא כל המפרשים — היה "שיעור למיגרס שלושה דפים ליום".
וכאן חזר לשיעורים היומיים. אחר כך — "שיעור בירושלמי"; כאן לא מפורט באיזה סדר, אך כנראה גם זה שיעור יומי בירושלמי. "גם שיעור" עוד היה שיעור, וכאן כתוב במפורש ש"לא בכל יום" (אין מפורט באיזו תדירות ובאיזו צורה) — "שיעור בפוסקים", ללמוד את הפוסקים על כל סדר השולחן ערוך.
מעניין, יש כאן תוספת ביומן: הרבי הרש"ב היה אומר על עצמו, שכאשר הוא לומד את הפוסקים של חושן משפט יש לו עונג מיוחד בכך ביחס לשאר חלקי הפוסקים. אין מפורט שם באיזה חלק, אך זו הנקודה בכללות.
אחר כך יש התייחסות אחרונה ללימוד המדרש, מדרש רבה. הוא אומר: "במשך השנה היה מסיים כל המדרש רבה" — בכל שנה היה הרבי הרש"ב לומד ומסיים את כל המדרש רבה על כל חלקי התורה. אך יש כאן נקודה מעשית מעניינת: "לווה בסדרות הארוכות ופורע בקצרות". יש פרשיות שיש בהן כמות מדרש גדולה, ויש פרשיות קצרות. בשבועות שבהם המדרש ארוך לא היה מסיים את הכול אלא "לווה" — כלומר נשאר חייב להשלים; וכשהיה מגיע לשבועות שבהם כמות המדרש קטנה יותר, היה "פורע", מחזיר את חוב הפרשיות הארוכות ומשלים. באופן זה יצא שבמשך השנה למד את כל המדרש רבה.
עד כאן סדר לימודו של הרבי הרש"ב שבמקור. יש שם עוד דברים שהיה לומד, אך הרבי בחר לצטט רק דברים אלו — שכנראה יש ללמוד מהם הוראה גם בהנהגתנו.