"חדר" המאה שמונים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ה אייר, מ' לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מתחילים כאן ספר חדש ופרשה חדשה — במדבר, פרשה ראשונה, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ה בחודש, אומרים מתחילת פרק קי"ט מהמילה "אשרי", ומסיימים בסיום אות ל' במילים "רחבה מצותך מאד".
תניא, ביום הזה לומדים פרק נ"א, מהמילה "וככה" עד המילים "בתחתונים ממש", ונמצאים בעמוד ע"ב.
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ד אדר תרצ"ח. הוא מביא שם שחסיד ישיש סיפר מה ששמע כשהיה בחור מזקני החסידים, שהם שמעו מהמשפיע שקראו לו רבי מרדכי, שהוא שמע מאדמו"ר הזקן בעצמו את הפתגם המופיע כאן. והתאריך שבו נאמר, כפי שכתוב בתחילת הפתגם, הוא "ממאמרי רבנו הזקן בשנת תקנ"ה בליאזנא".
אקדים כמה מילים למה שעומד להתבאר בפתגם: בכל מצווה יש את "הקרן" של המצווה ואת "הפירות" שלה. הקרן של המצווה היא גם השכר של המצווה, שאותו אין מרגישים ומקבלים בזמן הזה אלא לעתיד לבוא; אך את הפירות של המצווה — כלשון המשנה "אדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה". כאן מסביר הרבי הריי"צ באופן פנימי מהי "הקרן" של המצווה, הדבר שנקבל רק לעתיד, ולעומתה מהם "הפירות", שאותם אפשר לקבל כבר היום.
וכך הוא אומר: "שכר מצוה מצוה" — השכר של המצווה הוא שהמצווה עצמה מכילה את שכרה. והוא מסביר: עצם המצווה, עצם הדבר שיהודי מקיים אותה, מחבר ומקשר אותו עם הקדוש-ברוך-הוא; זהו עצם המצווה, והוא קיים בכל מצווה ומצווה, יהי הנושא אשר יהי — כל מצווה מחברת יהודי עם מצווה המצוות. וההתגלות של עצמותו יתברך, שיהודי מתחבר אליה בכל מצווה, תהיה לעתיד — רק לעתיד ירגיש האדם ותתגלה העצמות הקיימת בכל מצווה שקיים. וזה שיתגלה לעתיד, גילוי העצמות שבכל מצווה, הוא "הקרן קיימת" של המצווה, מהותה הבסיסית, שתתגלה רק לעתיד.
"אמנם פירותיה אדם אוכל בעולם הזה" — הפירות של המצווה הם המשהו האישי, הממוקד והפרטי של כל מצווה ומצווה. הקרן הקיימת שווה בכל המצוות — עצם ההתקשרות עם עצמותו של הבורא; אך הפירות של כל מצווה, כפי שנראה מיד בדוגמה, הם מה שהמצווה פועלת על האדם כאן. לכל מצווה יש את עניינה, ומתי זוכה האדם לראות את פירותיה? בעולם הזה. "והוא בכל מצוה ומצוה בענינה" — לכל מצווה ומצווה יש את עניינה האישי ואת סגולתה האישית, הפועלת על האדם כבר בעולם הזה. "וכאשר צריך לאותו דבר הוא נענה" — כשאדם צריך לקבל השפעה מסוימת ספציפית, ומקיים את המצווה שאמורה לעורר לו את אותו עניין, הוא נהנה ומקבל זאת כאן בעולם הזה.
כשקוראים את הפתגם, הדברים נשמעים מופשטים מאוד. בהמשך המכתב מספר הרבי הריי"צ סיפור הממחיש זאת. הוא מספר על קהילה מסוימת בזמן אדמו"ר הזקן, שהיתה בה מלשינות של המתנגדים, ובעטיה ישבו כמה חסידים במאסר זמן ממושך. כשיצאו החסידים לחופשי, רצו להודיע לאדמו"ר הזקן ולבשר לו את הבשורה, והחליטו לשלוח מכתב בדואר רגיל. גם אז היה מושג של דואר מהיר — אדם מיוחד שרץ במהירות — אך עלותו היתה גבוהה הרבה יותר; ולכן החליטו החסידים לשלוח את הדבר בדואר רגיל.
בין החסידים היה יהודי, ושמו רבי שמעון הפכח, חסיד מדוכא בייסורים ועני מרוד. משנודע לו שיש עתה הזדמנות לבשר בשורה טובה לאדמו"ר הזקן, התאמץ והביא סכום כסף, ואמר לחסידים: "אני נותן את כל הסכום כדי שישלחו זאת עם שליח מהיר, שהבשורה תגיע לרבי מהר ככל האפשר". היה ויכוח גדול בין החסידים אם מותר לקחת ממנו, מאדם מדוכא בייסורים ועני מרוד; בסופו של דבר, לאחר כמה פרטים, הסכימו, לקחו ממנו את הכסף, והמכתב אכן הגיע לרבי במהירות.
בסיום הסיפור: לאחר תקופה הגיע שליח מאדמו"ר הזקן לאותה קהילה, ובידו מכתב בכתב-ידו של אדמו"ר הזקן, המופנה לאותו רבי שמעון הפכח. אדמו"ר הזקן מודה לו באופן אישי על השתדלותו לזרז את הבשורה הטובה, ומברכו: "בזכות זה שבישרת לי טוב — תהפוך להיות מבשר טוב". בתוך זמן קצר הבריאו כל בני משפחתו, מצבו הכלכלי השתנה לחלוטין, והוא נעשה בעל רכוש גדול. רואים מהי הדוגמה? הוא פעל באהבת ישראל עצומה בבישור טוב, ומה עשתה לו מצווה זו? את הפירות קיבל מיד — כיוון שהיה צריך לאותו דבר, נענה, ונעשה מבשר טוב על חייו. זה נקרא שהפירות של המצווה ניטעים כאן מיד.
יש לכך כמה דוגמאות במכתבי הרבי, ואביא רק שתיים. יהודי אחד כתב פעם לרבי שאין לו ילדים. השיב לו הרבי שילמד פנימיות התורה, ופנימיות התורה תגרום שתהיה לו אהבת ה' ויראת ה'; וכתוב בפנימיות התורה שאהבה ויראה נקראות "בן" ו"בת" ברוחניות. אם תהיה לך אהבה ויראה ברוחניות — יהיו לך בן ובת בגשמיות. כלומר, אתה פועל בעניין זה ברוחניות, ומיד תבוא התוצאה.
ניקח דוגמה בכיוון אחר. גם היה פעם יהודי שכתב לרבי שיש לו כל הזמן ריח רע מהפה, ואין מצליחים למצוא לכך פתרון. כתב לו הרבי שייזהר בעניינים התלויים בפה: שייזהר מלשון הרע, שירבה בדברי תהילים, שישתדל שהאוכל שהוא מכניס לפיו יהיה כשר, ושירבה בתורה ובתפילה — ואז ייענה לאותו דבר בגשמיות כפשוטו, ויהיה לו ריח טוב מהפה. רואים אפוא בדוגמאות את מה שאומר הרבי הריי"צ בפתגם: "כל מצווה ומצווה בעניינה" — אתה פועל במשהו, והפירות של זה באים מיד, כאן, בעולם הזה.