"חדר" המאה שמונים ואחד בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ב אייר, ל"ז לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בחוקותי, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ב בחודש, פרק ק"ו ופרק ק"ז.
תניא, ביום הזה מתחילים פרק נ', מתחילת הפרק, מהמילה "והנה", והשיעור מסתיים בעמוד 140 במילים "חס ושלום".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ב אייר ת"ש. היה חסיד שכתב לרבי הריי"צ ברגשי אהבה, שהוא חפץ בכל עת לדעת משלום הרבי. הרבי הריי"צ מגיב ואומר לו, שזו גם משאלתו שלו — לדעת את שלום אנשי שלומנו ובני ביתם בפרטיות, הנהגתם ואורחות חייהם, בגשמיות וברוחניות. ובהמשך לכך הוא מביא דברים שאמרו החסידים הראשונים בהתוועדותם, והם הפתגם היומי.
לפני הציטוט מסופר שישבו החסידים ודנו ביניהם: מה חידש אדמו"ר הזקן? והקדימו ואמרו כך: תורה — לא היתה חסרה להם, שכן למדו הרבה ובאופן יסודי, ואין זה החידוש. עבודת ה' — הם לא ידעו שיש בכך צורך, וממילא לא הרגישו בחסרונה, ואף לא בזה התבטא החידוש. גשמיות — לא היו מותרות ולא היה צורך במותרות. אם כן, מה חידש? ואז בא הפתגם.
וזו לשון הפתגם: "פעם התוועדו חסידים הראשונים - בשנים תקמ"ד-תקמ"ז", ותוכן שיחתם היה — על מה דיברו החסידים? — "הרבי [רבנו הזקן] פעל, שאין אנו בבדידות". בעבר "הגאון היה בפני עצמו", נמצא במקומו וסגור באופן ענייני בתוך עצמו, "והתלמידים בפני עצמם" — ממילא גם התלמידים היו לבדם; היה מרחק בין הגאון לבין תלמידיו.
ומה היה החידוש שחידש הרבי בדרך החסידות? "וזה הפועל האלוקי הגדול - שהרבי אינו בבדידות והחסידים אינם בבדידות" — שהרבי אינו לבד והחסידים אינם בודדים, אלא יש חיבור פנימי ממש ביניהם.
מעניין להשלים, שבשנת הסתלקותו של הרבי הריי"צ כתב הרבי מכתב לשליח במרוקו, בחודש חשוון תשי"א. השליח כתב לרבי שהוא מרגיש בודד וגלמוד, ונופלת עליו חולשה גדולה, ועל כך משיב לו הרבי שמה שכתב הוא "מצד היצר".
ואז מביא לו הרבי את הפתגם הזה — שהרבי אינו לבד ושהחסידים אינם לבד — ומוסיף, שהדבר נכון לגבי כל הרביים; אף שהחסידים אמרוהו על אדמו"ר הזקן, הרי במיוחד אמור הדבר בנוגע לרבי הריי"צ, שהוא בעצמו כתב לאחר הסתלקות אביו, שרועי ישראל לא יעזבו את צאן מרעיתם — ובכך פסק גם על עצמו. הרבי הריי"צ נמצא עם כל מי ששייך אליו וקשור אליו, ובמיוחד עם אלו הנמצאים בשליחותו, ובפרטי פרטיות שליחות הפצת המעיינות חוצה. אם כן, הרבי נמצא עמך כל הזמן, ואין להרגיש בודד וגלמוד.
אולי נוכל להוסיף עוד נקודה: הרבי דיבר במוצאי פסח שני תש"י, ממש שלושה חודשים לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, ואמר שכל מי שזכה לראות את הרבי — הרבה פעמים או פעם אחת — מי שזכה לקבל מכתב מהרבי, ומי שזכה ללמוד ממאמריו ומשיחותיו של הרבי, ההתקשרות עמו נשארת בכל התוקף. גם שם הוא מביא את הפתגם הזה, שהרבי אינו לבד ואתה אינך לבד, ושכל הזמן הוא נמצא עמך, חושב עליך, מברך אותך ודואג לך בכל פרט ופרט. זהו החידוש הגדול שגילה וחידש אדמו"ר הזקן בדרך החסידות המיוחדת.