"חדר" המאה שבעים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שישי ט"ז אייר, ל"א לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהר, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ז בחודש, אומרים פרק ע"ט עד וכולל פרק פ"ב.
תניא, ביום הזה מסיימים את פרק מ"ח. השיעור היומי מתחיל בעמוד 136 במילים "הך ידיעתו", ומסתיים בסיום הפרק.
הפתגם היומי כולל הנהגה, ולאחריה את הפתגם. את ההנהגה אומר הרבי הריי"צ כך: "אאמו"ר [הרש"ב] כשהיה נוטל צפרניו היה מערב עמהם קיסם קודם השריפה" — כשהיה הרבי הרש"ב גוזר את ציפורניו, היה מערב קיסם בשריפה ושורף אותם יחד עם הקיסם.
מה הרעיון בדבר? הגמרא במסכת נדה אומרת בנוגע לשריפת ציפורניים, שהציפורניים עלולות להזיק לאישה מעוברת, ולכן יש לדאוג שלא יתגלגלו באופן חופשי. הגמרא אומרת שהשורף את ציפורניו נקרא חסיד; ומדוע? מסבירים התוספות שם, שאדם השורף חלק מגופו שצמח בו — יש בכך משהו סגולי שעלול להזיק לו. נמצא ששריפת הציפורניים עלולה להזיק לאדם עצמו, ואף על פי כן הוא עושה זאת כדי לוודא שאיש אחר לא יינזק, שהאישה המעוברת לא תינזק — ולכן נקרא חסיד.
נוסף על כך, יש ספר המוכיח מן הגמרא, שכל אותו עניין סגולי — ששריפת חלק מגופך עלולה להזיק לך — אינו אלא כששורפים את הדבר עצמו כמות שהוא; אך אם מערבבים בשריפה עוד דבר, מתבטלת הסכנה ואין הדבר מזיק כלל. הספר "עצי עדן" על מסכת נזיר מוכיח זאת מדברי הגמרא, שהנזיר, כשהיה מסיים את נזירותו, היה בא לבית המקדש, מגלח את שיער ראשו ושורפו תחת הדוד בלשכת הנזירים; ואומרת הגמרא שקודם שריפת השערות היה צריך לשפוך עליהן מעט מן הרוטב — שכן שם בישל בסיר את הקרבן שהביא, והיה שם רוטב — ומעט ממנו היה לוקח, שופך על השערות, ואז שורף.
בעל "עצי עדן" מבאר את טעם הדבר: אם שורפים חלק מן הגוף — בגמרא מדובר בשערות, ואצלנו בציפורניים — ומערבבים בו קודם השריפה דבר כלשהו, אין זה משנה מה, הדבר מבטל את העניין. וזהו שנאמר כאן בהנהגה היומית, שהרבי הרש"ב היה מערב קיסם קודם השריפה, ובכך פעל את כל הדברים הטובים: גם שהאישה המעוברת לא תינזק, וגם שהאדם עצמו לא יינזק.
לאחר מכן בא הפתגם, שהופיע במכתב שכתב הרבי הריי"צ בכ"ה ניסן תרצ"ה. הוא מתאר שם שפגש חסיד שהיה ביחידות אצל סבו, הרבי מהר"ש; פגשו שלושים שנה לאחר אותה יחידות, והחסיד סיפר לו בהתלהבות כה גדולה כאילו רק אתמול יצא מן היחידות. הרבי הריי"צ מאריך שם מאוד לתאר את צורת עבודתו של החסיד בהוראה שקיבל.
נעיין בכתוב. המקור ביידיש, ונתרגם את חלקיו: "אאזמו"ר [הרבי מהר"ש] אמר לחסיד ר' אליהו אבעלער" — רבי אליהו, שהגיע מן המקום ששמו "אבעלע", ולכן כונה "רבי אליהו אבלר". קודם לכן מתאר הרבי הריי"צ מי היה רבי אליהו: "איש פשוט מצד כשרונותיו וידיעותיו", איש עסקים שלא היה מוכשר במיוחד ופשוט מאוד בכישרונותיו ובידיעותיו. הוא נכנס ליחידות אל הרבי מהר"ש.
כשנכנס אליו ליחידות, אומר לו הרבי מהר"ש: "אליהו, אני מקנא בך". החסיד מתאר לאחר מכן כמה התבייש מביטוי זה, והתבייש אף לספרו — כביכול, וכי הרבי מקנא בי? אך כך אמר לו הרבי.
ובמה מקנא בו הרבי? כך הוא אומר לו: אתה נוסע לירידים ולשווקים, מסתובב בעסקיך בכל מיני מקומות ופוגש אנשים רבים; ובאמצע העסק, כשאתה קונה ומוכר, אתה מתגלגל עם היהודי שפגשת בדיבור באיזו אמרה יהודית, וחוזר לפניו על משהו ששמעת ב"עין יעקב" [קטעי האגדה שבגמרא, שנאספו וקובצו על ידי רבי יעקב אבן חביב], שאותו היה לומד. וכשאתה חוזר על אמרה ששמעת ב"עין יעקב", אתה מעורר אותו יהודי שקבע לעצמו שיעור בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות.
מדבר זה נגרמת שמחה גדולה מאוד למעלה. ולכן אומר לו הרבי: אני מקנא בך, שאתה עושה שמחה למעלה בכל פעם שאתה בשוק. ואת דמי התיווך משלם הקדוש-ברוך-הוא בבני, חיי ומזוני — הקדוש-ברוך-הוא נהנה מכך שעוררת את היהודים ללימוד בשוק, ולכן משלם לך דמי תיווך, בבנים, בבריאות ובפרנסה. וככל שהשוק גדול יותר, כך גדולה יותר העבודה, וממילא גדולה יותר גם הפרנסה.
וכפי שאמר קודם, שפגשו לאחר שלושים שנה — הוא מתאר מה עשה החסיד באותן שלושים שנה: מאות רבות של יהודים הפיח בהם רוח חיים, ומאות יהודים החלו בשיעורי גמרא וחסידות וכו', כתוצאה מפעולתו והשפעתו, מאותה אמרה ששמע מן הרבי מהר"ש ביחידות.
והרמז ליד החזקה לרמב"ם: בימים האחרונים התחלנו את הרמזים לספר קרבנות שברמב"ם. בי"ד היה לנו הרמז להלכות קרבן פסח, בט"ו הרמז בהלכות חגיגה, והיום הרמז בהלכות בכורות. ברמב"ם נכללו בהלכות בכורות גם הלכות מעשר — שלושת הפרקים האחרונים של הלכות בכורות עוסקים בדיני מעשר בהמה וכל סדר המעשר. ובמעשר, כידוע, אמרו חכמים בגמרא: "עשר בשביל שתתעשר" — מצווה זו מביאה לאדם ריבוי גדול של עשירות ופרנסה.
כאן נותן הרבי, ביחידות זו, את הדרך ואת הכלי כיצד ישלם לך הקדוש-ברוך-הוא דמי תיווך מרובים — שתהיה פרנסה ברווח ועשירות גדולה — והוא בעניין זה של חיבור יהודים לה'. כי כמו במעשר, שלוקחים את אותו חלק היוצא בעדר ומעלים ואומרים "העשירי קודש לה'", כך כשאתה מחבר יהודי לקדוש-ברוך-הוא, משלם לך הקדוש-ברוך-הוא ברווח את דמי התיווך.