"חדר" המאה שבעים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ד אייר, פסח שני, כ"ט לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהר, רביעי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ד בחודש, מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל.
תניא, נמצאים בפרק מ"ח. השיעור היומי בעמוד ס"ח, מהמילה "והמשל", ומסתיים במילים "האדם ודעתו".
הפתגם היומי מסביר את משמעותו של פסח שני ואת ההוראה הנלמדת ממנו — ההוראה המפורסמת שאין דבר אבוד. מקור הדברים בשיחה שאמר הרבי הריי"צ בפסח שני בשנת תש"א. מעניין להביא את הקטע המקדים לאמירה זו. שם אומר הרבי הריי"צ, שיש פתגם שחסידים היו אומרים, שיש שלושה דברים הנקראים "שני": יש "נפש השנית", שגילה אדמו"ר הזקן בתניא; יש "חדר שני", שעושים בבתי כנסת חסידיים ["חב"דניק"], החדר שבו מתפללים בעלי-הבתים הרוצים להתפלל בנחת. [דרך אגב, בתקופות מסוימות היה הדבר כה חריף, שלא היו נכנסים להתפלל בבית כנסת אם לא היה בו חדר שני]. ויש "פסח שני".
הרבי הריי"צ מסביר מהו פסח שני, ולאחר מכן בא הפתגם שלפנינו, שבו כנראה מחבר את שלושתם יחד. נעיין בלשון הפתגם. הוא אומר: "פסח שני ענינו הוא" — מהו עניינו של פסח שני? — "אז [שאין] קיין זאך איז ניט פארפאלן [דבר אינו אבוד]. מ'קען שטענדיק פאררעכטן [תמיד ניתן לתקן]". אפילו מי שהיה טמא — כפי שהוא בדין פסח שני, שבא אדם שהיה טמא בפסח ראשון ולפיכך לא הקריב את הפסח, וברוחניות הכוונה שהיה במצב רוחני לא-טוב — ואפילו מי שהיה בדרך רחוקה, שזו אפשרות נוספת מדוע לא הקריב פסח ראשון.
ייתכן שאדם היה טמא, או בדרך רחוקה, שבדרך משל פירושו שהיה במצב רוחני לא-טוב, שנכשל ונפל לסיטואציה מסוימת. ומוסיף הפתגם: "ואפילו במזיד" — שהעובדה שהיה טמא או בדרך רחוקה באה בבחירתו, שהוא החליט ליפול, ואפילו בזדון. על כך בא המסר של פסח שני ואומר, שמכל מקום, בכל זאת אפשר לתקן גם מצב כזה.
הרבי אומר באחד המקומות, שהזדון שאפשר לתקנו אינו זדון בטומאה או זדון בדרך רחוקה; כלומר, אפילו אם לא היה טמא ולא היה בדרך רחוקה, ובכל זאת החליט שאינו רוצה להקריב פסח ראשון — גם הוא יכול להביא פסח שני. אך כאן מחבר הרבי הריי"צ את הדברים כפשוטו של מקרא, שה"לכם" — היינו שהיה זה ברצונו — מתייחס לשתי הסיטואציות הקודמות; שאדם שבחר להיות במצב לא-טוב, בכל זאת אפשר לתקן.
באותה שיחה מחבר הרבי הריי"צ, לאחר שהסביר מהו פסח שני, את שלושת המושגים הנקראים "שני" שהזכרנו: הנפש השנית, החדר השני והפסח השני. וכך הוא אומר: לוקחים את הנפש השנית, נכנסים עמה לחדר שני, ואז פועלים שיהיה פסח שני — היינו פועלים שיהיה אפשר לתקן את הכול. שכן כשמכניסים את הנפש השנית לחדר שני, נעשה פסח שני. זהו המסר שהוא אומר באותה שיחה.
ידוע שבשיחותיו ובמכתביו חזר הרבי על רעיון זה אינספור פעמים: שלעולם אל לו לאדם להרים ידיים ולהתייאש ממצב כזה או אחר. אין ייאוש כלל, בשום דבר; תמיד אפשר לתקן.
לאחר ההפסקה שהיתה לנו כאן בפתגם היומי לשיעור הרמב"ם — לקראת סוף ניסן סיימנו את ספר העבודה, והיום אנו מתחילים את הרמזים לספר קרבנות. ההלכות הראשונות של ספר קרבנות הן הלכות קרבן פסח, שראשית כול מדברות על קרבן פסח; ויתרה מזו, בהלכות קרבן פסח עצמן, הפרק החמישי מדבר ממש על פסח שני, ומבאר את כל ההלכות של אדם שלא הקריב פסח ראשון אך יש לו פסח שני. פתגם זה פותח אפוא את ספר קרבנות ברמב"ם, כדי שנראה בפתגמים הבאים גם את הקשר לדברים הנוספים.