"חדר" המאתיים ושבעה בהיכל היום-יום.
יום שלישי י"ג אייר, כ"ח בעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהר, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ג בחודש, מפרק ס"ט עד פרק ע"א כולל.
תניא, נמצאים בפרק מ"ח. השיעור היומי מתחיל מעמוד 134 במילים "וככה ממש", ומסתיים בעמוד ס"ח במילה "ותכלית".
לפני הפתגם מביא הרבי קודם כל הנהגה: "במנחה אומרים תחנון". מהו הדגש באמירה זו? כיוון ש-י"ג אייר הוא היום שלפני י"ד אייר, שהוא כידוע פסח שני. ובדרך כלל ידוע שכשנמצאים בערב יום חג ואפילו בערב ראש חודש, במנחה שביום שלפניו כבר אין אומרים תחנון. לכאורה, אם י"ד אייר הוא פסח שני, הרי כבר במנחה של י"ג אייר, שהוא היום שלפניו, היה צריך להיות מצב שאין אומרים תחנון.
אמנם, גם בסידור, ברשימת הימים שאין אומרים בהם תחנון שלפני "למנצח", אומר אדמו"ר הזקן שב-י"ג אייר כן אומרים תחנון במנחה. מה הסיבה לכך? כיוון שהחג של י"ד אייר, שהוא בגלל הקרבת קרבן פסח שני, מתחיל רק מחצות יום י"ד באייר. אם כן, מנחה של י"ג היא עדיין מוקדמת מדי, ולכן כן אומרים תחנון ב-י"ג באייר. זהו הדגש שבהנהגה.
לאחר מכן יש כאן פתגם קצר, שמקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ג ניסן בשנת תרצ"ה. המכתב עצמו מעניין: הוא נכתב ליהודי לאחר שבמשך כחמישה חודשים לא היה הרבי הריי"צ בביתו. באותה תקופה גר הרבי הריי"צ בוורשה, ובמשך חמישה חודשים שהה בווינה לצורך רפואה. כשחזר הביתה, מצא מכתבים שהתקבלו במשך אותם חודשים, והוא מתייחס לאחד המכתבים שכתב לו חסיד.
באותו מכתב שאל החסיד שאלה קצרה בענייני נטילת ידיים — מדוע נוטלים ידיים לפני האוכל בשבת, לפי הביאור הפנימי של נטילת ידיים; שאלה בחסידות. הרבי הריי"צ אומר לו שכה יקרה בעיניו התעניינותם של חסידים בתורת החסידות, שלכן יסביר לו בהרחבה את כל המושג של נטילת ידיים בכלל, ואת עבודת האדם בכלל. יש שם מכתב ארוך של כחמישה-שישה דפים, רק כדי להגיע להסבר הנקודתי הזה, וממש בפתיחת המכתב הוא מביא את הפתגם הנוכחי.
מה כתוב שם? "רבנו הזקן באותן השנים שהיה אומר מאמרים קצרים". ידוע שבתחילת שנות הנשיאות של אדמו"ר הזקן היה אומר מאמרים קצרים מאוד, וכפי שמתאר הרבי הריי"צ במקומות שונים, היה אומרם בהתלהבות גדולה, "בלהב שלהבת, בניגון של געגועים" — אמרות קצרות מאוד.
אחת מן האמרות הקצרות שאמר אז, באותן שנים, אמר אדמו"ר הזקן. פעמים רבות נאמרה בשם המגיד ממעזריטש; כאן לא נכתב בשם המגיד, אך האמרה היא על הפסוק "דע מה למעלה ממך", לשון המשנה ב"פרקי אבות". לפי פשט המשנה, מילים אלו הן הקדמה להמשך: "דע מה למעלה ממך", ומה אכן יש למעלה ממך? בהמשך כתוב "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים".
אך כאן אומרת האמרה שהמשפט "דע מה למעלה ממך" הוא אמירה בפני עצמה, וכבר בו נאמר הכול, ולא רק כהקדמה למשפט הבא. מה אומר משפט זה? "דע, כי כל מה שיש למעלה, כל מה שקורה למעלה בעולמות העליונים, בפרצופים ובספירות העליונות".
מהם הפרצופים העליונים? ידוע שכל בחינה שהיא התכללות של כמה ספירות יחד נקראת בחסידות "פרצוף", על דרך משל שאצל האדם: הפנים, ה"פרצוף", הם מקום שכלולים בו חושים רבים יחד — מיזוג של ראייה, שמיעה, ריח ודיבור; כל החושים יחד כלולים בפרצוף אחד. לכן בחסידות, כשמדברים בספירות העליונות ויש בחינה שיש בה התכללות ומיזוג של כמה וכמה ספירות יחד, קוראים לזה "פרצוף".
והוא אומר, שכל מה שקורה למעלה בפרצופים ובספירות העליונות — הכול הוא ממך, הכול תלוי בך, ביהודי, הכול מושפע ממעשה האדם. האדם הוא כללי בבריאה, והכול תלוי בעבודתו. לכן לכל מה שהאדם עושה יש השפעה אלוקית גדולה מאוד. זו היתה כל התורה שאמר אדמו"ר הזקן במאמרים הקצרים.
באחת משיחותיו מוסיף הרבי הריי"צ בהמשך לזה תיאור מפורט, ואומר: "עד קצה עולם האצילות ממתין לדבר תורה של יהודי; מלאכי מעלה ממתינים ל'ברכו' של יהודי; והאדמה שדורכים עליה ממתינה מאז בריאת העולם שיהודי יעבור ויאמר כאן פרק תהילים, או ששני יהודים יעברו וידברו ביניהם בדברי תורה". כל העולם ממתין, מלמעלה וגם מלמטה, לעבודת האדם ולפעולתה. זהו בעצם תוכן האמרה.
שכן, לולא כן, כמה זמן נמשך העניין של המאמרים הקצרים? אדמו"ר הזקן אמר מאמרים קצרים, ולאחר מכן השתנה הסדר והחל לומר מאמרים ארוכים עם ביאורים ארוכים. הדבר השתנה לאחר שחזר מפטרבורג, מן המאסר, בפעם השנייה, בשנת תקס"א. אז החל לומר מאמרים ארוכים, ונעשה סדר חדש.
מכאן האמירה הידועה "מאמרים שלפני פטרבורג" ו"מאמרים שלאחרי פטרבורג": קודם היו מאמרים קצרים וממוקדים, ולאחר מכן החל סדר אחר, של הרחבה גדולה ומאמרים באריכות רבה. לעתים אפשר למצוא בליקוטי תורה עדיין מאמרים קצרים מאוד, שהם מן המאמרים שלפני פטרבורג, אך רוב המאמרים הם מן התקופה שלאחר מכן, והם ארוכים הרבה יותר.