"חדר" המאה ושבעים בהיכל היום-יום.
יום ראשון י"א אייר, כ"ו לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשה חדשה, יום ראשון, בהר, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, י"א בחודש, אומרים מפרק ס' עד פרק ס"ה כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה את פרק מ"ח, מהמילה הראשונה של תחילת הפרק "והנה", והשיעור מסתיים בעמוד 134 במילה "למקומן".
בפתגם היומי, גם היום וגם מחר, מביא הרבי כמה דקדוקי מילים בתפילה שיש בהן דעות שונות, ספקות או גרסאות שונות, ומכריע כיצד צריך לומר בפועל. נעבור עליהן לפי הסדר.
הראשון: "וכן [בצירי, לא בפתח] שני כתובים". הכוונה לסיום הברייתא של י"ג המידות שרבי ישמעאל אומר לפני "הודו". במידה האחרונה — כפי שרואים בסידור "תהילת ה'" — כתוב "וכן", ובסוגריים נוסח אחר "וכאן": "שני כתובים המכחישים זה את זה". על פי הפשט מתאים יותר "וכן" בצירי, שכן זהו עוד אחד מן הרשימה של י"ג המידות; ואילו על פי הקבלה מבואר שמתאים יותר לומר "וכאן" בפתח. בפועל, כך כותב גם ב"שער הכולל", שהרי הסידור הוא ספר המתאים לכל אחד, גם למי שאינו לומד על פי קבלה, אלא בעיקר על פי הפשט; לכן מוכרח לומר כפי המתאים לפשט — "וכן" בצירי, "וכן שני כתובים".
[שמעתי פעם מאחד המשפיעים הסבר פנימי על הנוסח שעל פי קבלה, שאומרים "וכאן": יהודי בא לפני התפילה ורוצה להתחיל להתפלל, ואומר "וכאן שני כתובים המכחישים זה את זה" — הגעתי כעת בנפשי למצב שאני מרגיש שיש כאן שני כתובים המכחישים זה את זה; יש את נפשי, ויש את הקדוש-ברוך-הוא, ואיננו משתווים. הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנעשה דבר מסוים, והנפש הבהמית שלנו מפריעה — הרי כאן שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי, הנפש האלוקית, ויתווך ויחבר את האדם לקדוש-ברוך-הוא. על כל פנים, נחזור לענייננו. זו ההכרעה הראשונה.]
אחר כך הדבר הבא: "חטאתני [בקמץ, לא בפתח] מי הודו בו". הכוונה למזמור "שיר חנוכת הבית" שאומרים אחרי "הודו", פרק ל' בתהילים. בפסוק הרביעי, ברוב הנוסחאות, המילה "חטאתני" בפתח מתחת לתי"ו, וכאן מכריע הרבי שצריך לומר בקמץ תחת התי"ו. זו ההכרעה השנייה.
הדבר הבא: "זכר [זי"ן בסגול, לא בצירי] רב טובך". הכוונה לפרק "תהילה לדוד" שאנו קוראים "אשרי יושבי ביתך". כשמגיעים לאות זי"ן, למילה "זכר", יש כמה שיטות אם לומר "זכר" בצירי או "זכר" בסגול, והרבי מכריע כאן שהאמירה צריכה להיות בסגול. בפועל כדאי לציין, שכידוע ישנן הקלטות שבהן שומעים את הרבי מתפלל כשליח ציבור. בעיקר שומעים בקול רם את סיומות הקטעים, אך בהזדמנויות שונות אפשר לשמוע גם את מהלך התפילה עצמו; ובאמירת מילה זו "זכר רב טובך" אפשר לשמוע שהרבי אומר בפועל את שתיהן — "זכר", "זכר רב טובך" — גם וגם.
הדבר הרביעי: "משליך קרחו [בפתח, לא בקמץ] כפיתים". הכוונה לפרק ק"ז בתהילים שאנו אומרים בהמשך המזמורים. גם במילה "קרחו" יש שתי גרסאות, וספר "מנחת ש"י" על התהילים מביא את שתיהן — אם לומר "קרחו" בקמץ או בפתח. כאן מכריע הרבי שצריך לומר בפתח, ולא בקמץ. ומעניין, שגם בזה שומעים בהקלטה שהרבי לעצמו אומר בקמץ, אף שהכריע כאן לומר בפתח.
והדבר האחרון: "ומלכותו ואמונתו לעד קיימת". הכוונה לקטע "אמת ויציב", לאחר "כי עצמה". היו נוסחאות, וישנם סידורים מסוימים, שבהם כתוב "ומלכותו" והמילה "ואמונתו" בסוגריים; ואכן בספר "שער הכולל" מבואר מדוע יש להשמיט כאן את המילה "ואמונתו" ולומר "ומלכותו לעד קיימת". אף על פי כן, כאן מכריע הרבי שצריך כן לומר את המילה "ואמונתו", וכפי שברוב הסידורים היום אין אף את הסוגריים, אלא אומרים בפשטות "ומלכותו ואמונתו לעד קיימת". זו הכרעת הרבי כיצד לומר.
כל ההכרעות הללו, כפי שהרבי מציין לעצמו, שאל את כל אחת ואחת מהן אצל הרבי הריי"צ, כיצד צריך להיות. וכפי שכותב הרבי כמה פעמים, שכל המנהגים הכתובים ב"היום-יום" הם על פי הוראה ששאל את הרבי הריי"צ כיצד צריך לומר.