"חדר" המאה שישים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ו' אייר, כ"א לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, אמור, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ו' בחודש, מפרק ל"ה עד וכולל פרק ל"ח.
תניא, ממשיכים היום את השיעור מהמילים "בעיני כחול", ומסתיים בעמוד 130 במילה "באריכות".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בדיוק שנה לפני תאריך זה — בו' אייר תש"ב. מתוך אותו מכתב ממקד הרבי ומסכם את תוכן העניין ומביאו לכאן.
וכך הוא אומר: "אמרו רבותינו ז"ל" — הגמרא אומרת במסכת ברכות, וכן בעירובין: "אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה". כאשר שני אנשים נפרדים, אומרת הגמרא שקודם הפרידה יאמר דבר הלכה. הגמרא מסיימת במשפט "שמתוך כך זוכרהו", ופעמים רבות מובא הסיום גם במכתב, אך כאן בפתגם אין הרבי מביאו.
ישנם מאמרי חסידות המבארים בפנימיות מדוע דווקא דבר הלכה — מדוע לזכרון החבר לא די באמירת אמרה כלשהי על הפרשה שאינה דבר הלכה. כדאי לעיין באחד מהם, בדיבור המתחיל "אל יפטר אדם מחברו" שאמר הרבי בחודש תשרי תשכ"א — מאמר שנאמר לכבוד האורחים מהארץ לפני שובם, בהתוועדות מיוחדת שערך הרבי לכבודם. באותו מאמר מבואר באריכות שדבר הלכה ייחודי בכך שהרצון האלוקי נמצא בו בגילוי — זהו מה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה; ואילו כל דבר אחר הוא סברה, שאין זה בהכרח הרצון הסופי. בדבר הלכה יש מעלה שהוא הרצון הסופי, והרבי מקשר זאת למושג הזכרון, שמעורר קשר פנימי ועמוק מאוד מצד הקדוש-ברוך-הוא ליהודי, ובין יהודי ליהודי. כדאי לעיין במקור. על כל פנים, כיוון שאין זה הנושא הנידון כאן, לא נאריך בכך.
כאן מביא הרבי פירוש מעניין של רבותינו על משפט זה, שדבר הלכה אינו בא לציין רק מה לומר, אלא שכל מה שאתה אומר צריך להיות באופן שיהפוך את האדם ל"מהלך". "אל יפטר אדם מחברו" — כשאתה אומר לו דבר ומוסר לו מסר קודם פרידתכם, גרום לכך שיהיה "דבר הלכה".
וכך הוא מבאר: "ופירשו עוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים" — הדברים כתובים ביידיש, ובתרגום: "דבר תורה כזה שיהפוך את השומע ל'מהלך'". הדבר תורה יעשה אותו "מהלך".
מהו פירוש "יעשה אותו מהלך"? בהמשך המכתב מופיע — והרבי מביאו כאן מיד — "ענין ההילוך". מהי משמעות המושג "להלך"? לעלות מדרגה לדרגה בעילוי אחר עילוי. "להלך" פירושו להתקדם ולהתרומם, להיות טוב יותר משהיית אתמול, וטוב יותר משהיית היום בבוקר — להיות "מהלך".
ומהי משמעות "מהלך"? מבואר בהרבה מקומות בחסידות שזו מעלת הנשמות על המלאכים. הנשמות כפי שהן למעלה, וכן המלאכים, נקראים "עומדים", ואילו הנשמה בירידתה לגוף נקראת "מהלך", כמו שנאמר לנביא: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".
מדוע נקרא המלאך "עומד" והנשמה כאן למטה נקראת "מהלך"? מבואר בחסידות, ומבאר זאת באחד המאמרים בתורה אור ובעוד מקומות, שמלאך אינו יכול להשתנות. מחנה מיכאל, שעבודתו באהבת ה', לעולם אינו יכול להיות ביראה, אלא רק באהבה; וגבריאל רק ביראה ולא באהבה. כל מלאך נמצא בקו שלו ולא שייך בו שינוי; ומכיוון שלא שייך בו שינוי, גם אם יש בו מעלות והתעלויות — והרי גם למלאך יש התעלויות — הכול נחשב באותו תחום ובאותו עניין, ולכן הוא נקרא "עומד".
לעומת זאת, יהודי יכול על ידי פעולותיו לחולל בעצמו שינוי דרסטי ממצבו הקודם למצב חדש לגמרי. לכן נקרא היהודי "מהלך", שכן יש בכוחו "להלך" — היינו אותה עלייה מיוחדת שיהודי יכול להתעלות מדרגה לדרגה, טוב יותר משהיה קודם לכן.
וכיצד קורה הדבר בפועל? "אי ביותר" [בצורה חזקה במיוחד] מתרחש הדבר על ידי עבודה בפועל טוב. כשאתה עושה מעשה טוב בפועל ממש, מעשה זה גורם לך עלייה גדולה. וזוהי הדרישה: כשאתה נפרד מחברך, אמור לו דבר תורה כזה שיעורר אותו להיות "מהלך" — שיעורר אותו לחולל שינוי בחייו ולעשות דבר טוב. זה נקרא "מתוך דבר הלכה" — להופכו ל"מהלך".
ואיזו פעולה טובה ומיוחדת גורמת במיוחד להילוך? הרבי מזכיר כאן: לעשות טובה ליהודי, בגשמיות בכלל וברוחניות בפרט. כשעושים טובה ליהודי אחר, בגשמיות ובפרט ברוחניות, זהו הפועל טוב הגורם עילוי אחר עילוי לאדם המבצע, ובכך הוא נעשה "מהלך". וזהו בעצם דבר ההלכה שהחבר גרם לך באומרו לך דבר זה קודם שנפרדתם.