"חדר" המאה שישים וארבעה בהיכל היום-יום.
יום שני אייר, כ"א בעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, אמור, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ה' בחודש, אומרים מפרק כ"ט עד פרק ל"ד כולל.
תניא, נמצאים בפרק מ"ו. השיעור היומי מהמילים "והנה זהו" בעמוד ס"ה, ומסתיים באותו עמוד עצמו במילה "המלך".
מקורו של הפתגם היומי במכתב מעניין שכתב הרבי הריי"צ. כבר הובא מאותו מכתב פתגם קודם, בו' אדר א'. באותו מכתב מתאר הרבי הריי"צ תיאור מעניין מאוד, כיצד בשנת תרע"ג נסע לצרפת — אביו, הרבי הרש"ב, שהה אז בצרפת, במנטון, לצורכי רפואה, והריי"צ הבן נסע להיות עמו — וכיצד היה מטייל עמו על חוף הים.
הוא מתאר תיאור נפלא ורגשי מאוד, כיצד עמדו אנשים לראות את הדרת פניו של הרבי הרש"ב, ומפרט מה דיבר עמו אביו תוך כדי הליכה, כשהסביר לו את מעלת ההתבוננות שקודם התפילה בדברי חסידות עם טלית ותפילין, כמה מעלה פועל הדבר. ולאחר כל זאת אמר לו, שכל המעלות הללו שעליהן דיבר עמו אינן מגיעות למעלה שיש ליהודי כאשר הקדוש-ברוך-הוא מזכה אותו לקבל חוש ותענוג בעשיית טובה ליהודי. המשך נקודה זו מופיע, כאמור, בפתגם היומי של ו' אדר א'.
ואחר כך הסיום, שהוא גם סיום המכתב, הוא הנקרא בפתגם עתה. הרבי הריי"צ מסיים שם בפתגם שאמר רבי מרדכי הצדיק. מי היה רבי מרדכי הצדיק? הוא היה אחד מתלמידי הבעל שם טוב, מן הצדיקים הנסתרים, ומיוחד מבין שלושה תלמידי הבעל שם טוב שהביאו ופרסמו את דרכו ותורתו של הבעל שם טוב ברוסיה הלבנה. אדמו"ר הזקן שמע ממנו כל מיני פתגמים ודברים ששמע מהבעל שם טוב.
וכך אומר הפתגם — שקיבל אדמו"ר הזקן מרבי מרדכי הצדיק ששמע מהבעל שם טוב (הפתגם ביידיש, כמובן, ונתרגמו): נשמה יורדת לעולם וחיה בו שבעים שנה, שמונים שנה. אך מהי בעצם המטרה שלשמה ירדה נשמה זו לעולם? במשך השנים הספיקה הרבה: התחתן, הוליד ילדים, עבד ועסק בענייניו וכו' וכו'. אולם ייתכן שכל שבעים ושמונים שנותיו בעולם, כל כולן, היו כדי שתהיה לו ההזדמנות לעשות טובה ליהודי — טובה ליהודי בגשמיות, ובמיוחד אם יעשה טובה ליהודי ברוחניות. כלומר, יוקר עשיית טובה ליהודי שקול כנגד התגלגלות בעולם שמונים שנה, על כל הרפתקאות החיים, כדי לעשות פעם אחת טובה ליהודי.
במשך השנים חזר הרבי על פתגם זה פעמים רבות, בהדגשה עד כמה יש להשתדל לקרב יהודי אחר — שכן מדובר כאן גם בטובה ברוחניות, לקרב יהודי לדרכי ה'. ייתכן שכל ירידתך לעולם היתה בשביל אותה פעם אחת ויחידה שבה תפגוש יהודי מסוים ותניח לו תפילין, או תקרב אותו בעניין כזה או אחר — וזו כל מטרתך בעולם הזה, שבעים ושמונים שנה.