"חדר" הארבע מאות שישים ושלושה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ד' אייר, י"ט לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: כאן, ביום ראשון, מתחילים פרשה חדשה — חומש, אמור, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ד' בחודש, אומרים מפרק כ"ג עד וכולל פרק כ"ח.
תניא, מתחילים ביום הזה פרק חדש — פרק מ"ו — מתחילתו, מהמילה "ויש", והשיעור מסתיים בעמוד ס"ה במילים "חברו אליו".
הנושא הנידון בפתגם היומי הוא ההנהגות הקשורות לגיל שלוש של ילד — מה שקשור לתספורת ואילו הנהגות מתחילים להדר בהן עם הילד בגיל זה. הפתגם נלקח משני מכתבים שונים של הרבי הריי"צ מתקופות שונות: שורה וחצי הראשונות ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בתמוז תרל"ב, והקטע השני מחודש מנחם-אב תש"ב.
בקטע הראשון הוא כותב: "מנהג ישראל שלא לגלח ושלא לספר שערות ראש תינוק עד מלאת לו שלוש שנים". כלומר, עד גיל שלוש אין מספרים אותו כלל ואין נוגעים בשערותיו. במכתב המקורי של הרבי הריי"צ הלשון הוא "שלא לגלח את התינוק ולא ליגע בשערות ראשו", והרבי הסביר בלשונו שהכוונה "לא ליגע", כלומר לא לספר כלל — אפילו לא מעט. עד גיל שלוש אין נוגעים בשערות כלל.
הקטע השני, כאמור, ממכתב אחר שכתב הרבי הריי"צ לרב שמואל זלמנוב בתש"ב, והוא הקטע שהרבי היה נוהג לצטטו בכל מכתב ששלח להורים ביום הולדת השלוש של ילדם. וזה לשונו (ביידיש): "גזיזת שערות התינוק [מגיל שלוש] היא דבר גדול במנהגי ישראל".
עד כאן דובר בצד השלילי — שלא לנגוע בשערות עד גיל שלוש. עתה נסביר את הצד החיובי: מהי הסיבה לגזוז דווקא בגיל שלוש את שערות ראשו, ומה מיוחד בכך? עצם גזיזת שערות הראש טומנת בחובה עניין חיובי גדול מאוד, והוא מפרט: "ועיקרו ובחינוך בהעשרת פאות הראש" — מהו היסוד והבסיס לדבר הגדול הזה שבמנהגי ישראל? חינוכו של הילד ב"העשרת פאות הראש".
שכן יש בתורה מצוות לא-תעשה שלא "להקיף פאת ראשו", דהיינו להשאיר את הפאות. עד גיל שלוש, כשלא נגעו בשום שערה בראש, אין שום היכר לפאות; ובגיל שלוש גוזזים את כל השערות ומשאירים את פאות הראש. זהו המנהג הגדול, שבו מחנכים את הילד לעניין הנפלא הזה — למצווה של השארת פאות הראש.
עתה, ביום זה, כשנעשה הילד בן שלוש ומתחיל חינוכו במצווה זו, מתחילים להדר ולפעול עמו עוד כמה עניינים. וכך כותב הרבי הריי"צ: "ומיום הגזיזה והנחת פאות הראש" — מן היום שגוזזים את כל שאר השערות ומשאירים את הפאות, שהם עיקר החינוך בגיל זה — נהגו להדר עוד כמה דברים עם הילד, והרבי מפרט.
דבר אחד אינו מפורט כאן — עניין כיסוי הראש. יש מכתב אחר שבו כותב הרבי הריי"צ, שמגיל שלוש יש להשתדל שהילד יישן עם כיסוי ראש; וכפי שהרבי מציין באחד המקומות, לעניין עצם היות הילד עם כיסוי ראש — מתחילים בכך הרבה קודם לכן. זאת אין הוא מזכיר כאן.
מה הוא כן מזכיר? להתחיל להדר מגיל שלוש — להרגיל את התינוק בנשיאת טלית קטן, שמגיל שלוש ילך הילד עם טלית קטן. וגם בזה יש חידוש שמדגיש הרבי הריי"צ. מהו החידוש? אם נלך לפי סדר הדברים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סימן ט"ז בהלכות ציצית, מזכיר שם אדמו"ר הזקן שחינוך הילד לציצית הוא מגיל תשע. בסידור — שאותו כתב אדמו"ר הזקן מאוחר יותר, והוא בבחינת "משנה אחרונה" של פסקיו — מקדים מאוד וכותב שחינוך טלית קטן הוא מגיל שש. וכאן מחדש הרבי הריי"צ שהדבר מתחיל עוד קודם — שמגיל שלוש כבר יש להדר בנשיאת טלית קטן.
מעניין להשלים, שיש צוואה של הרבי הרש"ב, שבה הוא כותב כיצד צריכה להיות ההנהגה, ושם הוא כותב שכאשר הילד מתחיל ללכת ברגליו כבר מלבישים לו ציצית — והליכה ברגליו היא אף קודם לגיל שלוש. על כל פנים, כאן במכתב מופיע שמגיל שלוש יש את ההידור של טלית קטן. לאחר מכן, בשיחות, דייק הרבי גם את הלשון "נשיאת טלית קטן" — לא נאמר "להלביש לו טלית קטן" אלא "נשיאת טלית קטן". "נשיאה" הוא ביטוי נפלא, כפי שאנו מכירים בתורה "כי תשא את ראש"; כלומר, ילד ההולך עם טלית קטן — אין זה בגד טכני שהוא לובש, אלא יש בכך משמעות פנימית מאוד.
דבר נוסף שהוא מוסיף: "וברכות השחר" — יש לומר עם הילד את ברכות השחר. "וברכת המזון" — כמובן, לילד קטן לא את ברכת המזון המלאה, אלא נוסח מקוצר יותר לילדים קטנים, אך להתחיל להדר בכך מגיל שלוש. "וקריאת שמע שעל המיטה" — לקרוא עמו קריאת שמע שעל המיטה מגיל שלוש. גם בזה יש המתחילים עוד קודם, אך הזמן שבו צריך להתחיל להדר — גם אם לא הקפידו קודם לכן — הוא מגיל שלוש.
להשלמת עניין גזיזת השערות — שכאמור בתחילה, לפני גיל שלוש אין לעשות זאת כלל — יש על כך מכתבים רבים של הרבי, וחלקם מרוכזים בספר הנקרא "שולחן מנחם". שם מרוכזים מכתבים רבים על שאלות שונות ששאלו אנשים את הרבי: לאחֵר את גזיזת השערות, למשל לל"ג בעומר, ולא להקדימה, אלא דווקא לאחר; מה קורה אם היא חלה בראש חודש, שבו אין גוזזים שערות; אם היא חלה בערב פסח או בתשעת הימים, וכיוצא בזה — התייחסויות לכל מיני תאריכים, המפורטות שם במכתבי הרבי, לכל סיטואציה שבמנהג גזיזת השערות. זהו מנהג חשוב מאוד, ורצוי וכדאי לעשותו בצורה הכתובה והנכונה.