"חדר" המאה עשרים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ח אדר-שני ה'תש"ג.
שיעורים: מתחילים פרשה חדשה — חומש, תזריע, פרשה ראשונה, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ח בחודש, אומרים מפרק קל"ה עד וכולל פרק קל"ט.
תניא, ממשיכים בפרק ל"ט. השיעור היומי מתחיל במילה "ועולם", ומסתיים בעמוד 104 במילים "אלקות ממש".
הפתגם היומי עוסק במנהגים הקשורים לברית מילה, ובפשטות הקשר ליום זה הוא בכך שמתחילים ללמוד את פרשת תזריע, שבפרשה הראשונה שבה כתובה מצוות ברית מילה ביום השמיני — "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". יש כאן שתי נקודות הקשורות לברית מילה.
נקודה ראשונה: "הרחמן דברית מילה אומרים". מהי הכוונה? בסידורים המודפסים מופיע לקראת סוף ברכת המזון, שכאשר הסעודה היא סעודת ברית מילה, ישנם נוסחי "הרחמן" מיוחדים לברית מילה. ומהו החידוש שבדבר? שאדמו"ר הזקן, בסידורו, מביא את סדר ברכת המזון ואינו מזכיר כלל את העניין שיש בברית מילה "הרחמן" מיוחד — הדבר אינו מופיע כלל. לעומת זאת, הצמח-צדק, בסידור שבו היה מתפלל, רשם הגהות בכתב-יד-קודשו על מקומות מסוימים, ובברכת המזון רשם ליד המקום שלקראת סופה "הרחמן לברית מילה" — היינו שציין שיש לומר את ה"הרחמן" לברית מילה.
בעל ה"שער הכולל", הרב לאוואוט, שהוציא לאור את סידור "תורה אור" המפורסם, מסתפק אם אכן דעת אדמו"ר הזקן לאומרו אם לאו, ומביא דעות בהלכה אם נחשב הדבר הפסק לפני ברכת הגפן או לא. לכן כתב שכאשר הוציא לאור את סידור "תורה אור", בחלקו הראשון של הסידור לא הכניס את ה"הרחמן", ובחלק השני הוסיפו כתוספת, מפני שהסתפק בדבר אם אומרים אם לאו. על כל פנים, אנו רואים שיש בעניין דיון, ולכן קובע הרבי כאן בפתגם ש"הרחמן דברית מילה אומרים" — שאנו כן נוהגים לאומרו, כפי שכבר מופיע בסידורים החדשים המודפסים במקומו.
לאחר מכן באה הנקודה השנייה. בשנת תרפ"ט היה הרבי הריי"צ בוורשה, בברית מילה של תינוק ממשפחת קפלן, והרבי הריי"צ היה סנדק בברית. בסעודת הברית דיבר כמה וכמה עניינים הקשורים לברית מילה, וכאן מובא ציטוט מנקודה אחת בלבד שאמר באותה סעודה. וכלשון הפתגם: "משיחה בסעודת ברית מילה" — שיחה שאמר הרבי הריי"צ בעת סעודת ברית מילה.
"בברית מילה אומרים" יש נוסח שכל הקהל אומר בברית מילה: "כשם שנכנס לברית, כן ייכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" — זהו האיחול שמאחלים בברית מילה. באחד ממכתביו מדייק הרבי, מדוע מזכירים דווקא שלושה ביטויים אלו — "לתורה ולחופה ולמעשים טובים"; ומבאר שהם כנגד שלושת האבות. "לתורה" — כנגד יעקב אבינו, שעליו נאמר "איש תם יושב אהלים", אוהלי שם ועבר, ורומז ללימוד התורה. "לחופה" — כנגד יצחק, ובזה מציין הרבי שתי סיבות: האחת, שיצחק נעקד על גבי המזבח, שבמקומו ירדה לאחר מכן השכינה בבית המקדש, והמדרש אומר שירידת השכינה לבית המקדש נקראת "חופתו של הקדוש-ברוך-הוא"; והשנייה, שיצחק הוא היחיד מבין האבות שהתורה מאריכה בעניין חתונתו — ולכן "חופה" קשורה ליצחק. "ומעשים טובים" — כנגד אברהם, שהצטיין במעשים טובים והיה איש חסד, כפי שמספרת התורה על הכנסת האורחים שלו. על כל פנים, זהו הנוסח שמאחלים בברית מילה.
והוסיף הרבי הריי"צ ואמר: "ונוהגים אצלנו שנותנים דמי-קדימה עבור לימוד הילד" — שנוהגים אצלנו לתת בעת סעודת הברית דמי-קדימה לשכר לימוד עבור הילד, שכשיגדל וילך ללמוד בישיבה, כבר נותנים את השכר מראש בעת הברית מילה. והסיום, כפי שהרבי מציין: "ונתן כ"ק אדמו"ר שליט"א [הריי"צ] סכום מסוים". הרבי הריי"צ, שהיה באותה סעודה, לאחר שאמר שנוהגים אצלנו לתת מראש, נתן סכום מסוים. במקום שבו מופיעים הדברים, ביומנו של הרבי, מציין הרבי שהיה זה סכום של עשרים זהובים שנתן הרבי הריי"צ, "באמרו זה עבור הישיבה".
בקשר לכך שהרבי היה סנדק בברית מילה, מופיע בשיחות ב"תורת מנחם", בז' באדר תשי"א, שהרבי היה סנדק וחזר על נקודה זו, ואמר שיש לקבוע מנהג זה בכל ברית מילה — לתת דמי-קדימה לישיבה עבור לימוד הילד. באותה שיחה בתשי"א נתן הרבי חמישה דולר, והסביר מדוע דווקא חמישה דולר: כי זהו הערך הכספי של אותם עשרים זהובים שנתן הרבי הריי"צ בשנת תרפ"ט. [ואם ננסה לתרגם זאת לימינו — מי שרוצה לדעת כמה זה יוצא כיום, בתשפ"ד — זה עולה בערך שישים ואחד וחצי דולר, קצת פחות; זהו הערך של עשרים הזהובים שנתן הרבי הריי"צ].
ובאותה הזדמנות, באותה ברית שעליה אני מספר, נתן הרבי גם סידור לאביו של הילד, ואמר לו שישמרו את הסידור עבור הילד עד שיגדל וילך לישיבה, והוסיף שמסידור זה ילמד את האלף-בית.
לסיום, בקשר לרמב"ם — שאנו רואים שהשיעורים תואמים לסדר ספר יד החזקה: כעת אנו נמצאים בספר זרעים. בפתגמים הקודמים ראינו כבר את ההלכות הראשונות שבו — הלכות כלאים, מתנות עניים, תרומות, מעשרות, מעשר שני ונטע רבעי — וכעת הגענו להלכות ביכורים. ומהו הקשר בין הנושא היומי להלכות ביכורים? שכן בביכורים נאמר בפסוק "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך" — שגם מי שצומח אצלו יבול, את הראשית עליו להביא לקדוש-ברוך-הוא. עניין זה קשור במיוחד לברית מילה, שכן, כפי שמביא אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, בברית מילה מתחילה כניסת הנפש הקדושה בתינוק — שזו ה"ראשית" שהוא נותן.