"חדר" המאה עשרים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ו אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שמיני, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט, החל מהאות מ"ם, המתחילה במילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי".
תניא, בשיעור היומי מסיימים את פרק ל"ח. השיעור מתחיל במילים "כי מי", ומסתיים בסיום הפרק, "בנפשותינו כנזכר לעיל".
הפתגם היומי נלקח ממכתב של הרבי הריי"צ, מו' במרחשוון תרצ"ח. את המכתב עצמו אין בידינו, ואיננו יודעים במדויק מה נכתב בו במקורו; אנו רואים רק את הציטוט. בפתגם זה מפרט הרבי הריי"צ את האחריות הגדולה שמסר הקדוש-ברוך-הוא לנשות ישראל בעם ישראל.
נעיין בלשון, כיצד הוא מפרט. הוא אומר: "כל הקדוש בעם אלקי אברהם" — כל הדברים הקדושים בעם ישראל. "עם אלוקי אברהם" הוא כינוי לעם ישראל, ואנו מכירים אותו מתהילים (פרק מ"ז, פסוק י'), שם הלשון "עם אלקי אברהם", ובאותו לשון משתמש הרבי הריי"צ. "ויסוד בית ישראל" — כל העניין המביא ליסוד הבית היהודי ולהקמתו.
וכאן מפרט הוא שלושה דברים שעליהם ניתנה המעלה הגדולה שנתן הקדוש-ברוך-הוא לנשות ישראל. מהם שלושת הדברים? "בהעמדת דור ישרים וחינוכם" — הנקודה הראשונה, שנתן הקדוש-ברוך-הוא את הכוח להעמיד דור ישרים ולחנכו, דהיינו לגדל את הילדים ולדאוג לחינוכם הטוב. הנקודה השנייה — "בכשרות האוכל", לבדוק שיהיה האוכל כשר. והנקודה השלישית — "ואצילות טהר קדושת השבת", שתהיה שבת קדושה ואצילית.
למי מסר הקדוש-ברוך-הוא את האחריות לעסוק ולפעול בשלושת דברים אלו? "מסר ונתן השם הנכבד והנורא — על ידי נשי ישראל". הקדוש-ברוך-הוא נתן לנשות ישראל את האחריות על שלושת היסודות הללו: על העמדת דור ישרים, על כשרות האוכל ועל קדושת השבת. שלושת הדברים הללו הם חובה גם על הגבר, כמובן, אך הקדוש-ברוך-הוא ייעד ונתן במיוחד לאישה את האחריות לדאוג שיהיו כראוי — "לשומרם ולעבדם", לשמור על הדברים הללו ולעשותם. שני ביטויים אלו מרמזים גם על "עשה טוב" ו"סור מרע", כידוע מלשון התורה על אדם הראשון, שהקדוש-ברוך-הוא שם אותו "לעבדה ולשמרה"; וכאן זה כתוב בסדר הפוך, "לשומרם ולעובדם".
שלושת הדברים שהוא מציין כאן הם למעשה שלוש המצוות הכלליות, שעליהן כתוב בספר "מגלה עמוקות" על הפסוק בפרשת שלח, במקום שבו מדובר בתורה על עניין הפרשת חלה. הוא מדבר על שלוש מצוות אלו הייחודיות לנשות ישראל, ואומר שהדבר מרומז בפסוק במשלי: "שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל".
הוא מדייק ושואל: יש בפסוק מילה אחת שאינה מובנת — המילה "היא" מיותרת לכאורה. "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' תתהלל" — מהו פירוש המילה "היא"? והוא מבאר בדרך רמז, שהמילה "היא" מתייחסת ל"החן" שבתחילת הפסוק: אף ש"שקר החן והבל היופי", אישה יראת ה' שיש לה "החן" — היא תתהלל.
ומהו "החן"? הוא אומר שזה ראשי תיבות של שלוש המצוות הללו: ה' — הדלקה, הדלקת נרות שבת; ח' — חלה, שהיא עניין הכשרות; ונו"ן — נידה, שהיא טהרת המשפחה, עניין העמדת דור ישרים. ומביא שבספר "הגהות מיימוני" כתוב, שאותן אותיות עצמן הן גם המילה "חנה": חנה הנביאה נקראה בשם זה מפני שהיתה לה שלמות בשלוש מצוות אלו. ומביא גם ממדרש תנחומא, שאישה המקיימת שלושה דברים אלו פועלת תיקון לכל העולם.
ישנם שלושה דברים יסודיים המתקנים את העולם. הרבי היה מזכיר זאת פעמים רבות בקשר ליום ההילולא של אמו, הרבנית חנה — ש"חנה" הוא ראשי תיבות שלוש המצוות הייחודיות לנשות ישראל. הדבר מצוי גם בעשרת המבצעים של הרבי: יש מבצע כשרות, יש מבצע נרות שבת קודש, ויש מבצע טהרת המשפחה — שלוש המצוות הייחודיות לנשות ישראל.
לסיום הפתגם אומר הוא: "האשה אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה" — אותה אישה שתמלא את המוטל עליה "בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על פי התורה", דהיינו שלוש הנקודות שהזכרנו — "עליה הכתוב אומר חכמות נשים בנתה ביתה". על התנהגותה החכמה של האישה מישראל אומר הכתוב שהיא בונה את ביתה ומעמידה את היסודות הנכונים בעם ישראל.