"חדר" המאה עשרים ושתיים בהיכל היום-יום.
יום שני כ"ב אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שמיני, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, כ"ב בחודש, אומרים שני פרקים — פרק ק"ו ופרק ק"ז.
תניא, ביום הזה ממשיכים את פרק ל"ח. השיעור מתחיל מהמילים "אך אף על פי כן", ומסתיים בעמוד נ' במילים "כל חי".
הפתגם היומי מתייחס לנושא ברכת כהנים, המופיע גם בשיעור החומש היומי, ביום שני של שמיני. נאמר על אהרן הכהן "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", ורש"י מפרש במקום שבירכם בברכת כהנים. הרי לנו התייחסות לברכת כהנים.
בהקדמה: מקורו של הפתגם היומי בספר השיחות של הרבי הריי"צ, שמחת תורה תרצ"ט. שם מתייחס הרבי הריי"צ באריכות לניגון הידוע שמנגנים בשעת אמירת ברכת כהנים — שאנו מכירים בחגים, בעת נשיאת כפיים. אומר הרבי הריי"צ, שהמתבונן בתנועות הניגון רואה שהוא מכוון לשתי תנועות: תנועה של העלאה ותנועה של המשכה; ואף מפרט במקום נוסף באותו ספר שיחות, שיש שש העלאות ושש המשכות בניגון זה.
נקודה זו — שמרגישים בניגון את התנועה של העלאה והמשכה — תואמת לגמרי לכוונות של נשיאת כפיים, לכוונות של ברכת כהנים. מקורו של הניגון עצמו, כפי שמביא שם, מן המקהלה של האדמו"ר האמצעי. ואומר הרבי הריי"צ שרואים שהמנהג הוא, שכאשר הכהנים אומרים את מילות ברכת כהנים מנגנים בכל המילים, חוץ מאשר באמירת שם ה' — שאז אין מנגנים.
הוא מסביר, שמסדר הניגון ומכך שאין מנגנים בשם ה', רואים בזה עצמו שהניגון מכוון מאוד; שכן שם ה' מכוון לעצמות. אין הוא אומר זאת במפורש, אך ייתכן שהדבר גם על דרך הכתוב "לא ברעש ה'" — שהגילוי של שם ה' אינו ברעש אלא בקול דממה, ולכן גם במילה "הוי'", בשלוש הפעמים שמזכירים אותה בברכת כהנים, אין מנגנים.
על כל פנים, בפתגם אין הרבי מתייחס לניגון אלא לתוכן — לכוונה של ברכת כהנים עצמה — ומראה כיצד גם בברכת כהנים ישנן שתי תנועות אלו של העלאה והמשכה, ואף מראה שיש כאן פרצוף שלם של כל עשר הספירות. נקרא את הלשון.
"ברכת כהנים". המילה "ברכה" היא מלשון המשכה, כידוע, ולכן ברכת כהנים "הוא המשכת המוחין" — עניינם של הכהנים הוא מוחין, וברכתם היא תנועת המשכת המוחין מלמעלה למטה. לעומת זאת, תנועת "הגבהת הידיים" — שהכהנים מגביהים את ידיהם עוד לפני הברכה — "הוא העלאת המדות". ידוע שהידיים מסמלות את המידות, כמו שכתוב ב"פתח אליהו": "חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא"; הידיים מסמלות את המידות, ולכן הגבהת הידיים מסמלת את תנועת העלאת המידות.
אף שהוא מביא כאן את הסדר תחילה המשכה ולאחריה העלאה, בפועל הסדר הפוך — שהרי קודם מגביהים את הידיים ואחר כך מתחילים את הברכה — כי תמיד ההעלאה קודמת להמשכה, כפי שאנו מכירים מן המושג "אתערותא דלתתא" (העלאה) המביאה "אתערותא דלעילא" (המשכה). על כל פנים, יש כאן גם את עניין המוחין וגם את עניין המידות.
וסיום הפתגם: "ומברכים לישראל". מקבלי הברכה מן הכהנים הם הישראלים שבבית הכנסת, ואף — כמו שאומרת הגמרא — העם שבשדות מקבלים אף הם את הברכה, "שהם בני מלכים": הגמרא במסכת שבת, בסוף הפרק השישי, מכנה את עם ישראל "בני מלכים": המשנה שם אומרת שיש פריט לבוש מסוים שמותר להוציאו בשבת, ובני מלכים יוצאים עמו; והגמרא מבארת מדוע מציינים שבני מלכים יוצאים עמו — לפי שכל ישראל נקראים בני מלכים.
כאן מתייחס הרבי לכך ואומר, שעם ישראל, מקבלי ברכת הכהנים, נקראים כידוע "בני מלכים"; ו"מלכים" הוא ספירת ה"מלכות". נמצא שיש לנו כאן "הרי פרצוף שלם של עשר ספירות": המוחין, המידות, וספירת המלכות, שיחד הם כל עשר הספירות בשלמותן — זו ההמשכה של ברכת הכהנים.
גם התאריך בחודש הוא כ"ב בו. ידוע שהרבי הזכיר כמה פעמים את הרמז שבמילים "וכל יום ימי החודש": כ"ב הן אותיות "בכה", ומזה בא הכתוב "בכה יברך ישראל" — הכ"ב הוא יום של ברכה. וכאן מדבר הפתגם היומי בעניין הברכה הגדולה שהיא ברכת הכהנים.