"חדר" המאה ותשעה עשר בהיכל היום-יום.
יום שישי י"ט אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, שישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, מפרק צ' עד פרק צ"ו כולל.
תניא, עדיין בפרק ל"ז. השיעור היומי מתחיל במילים "בכל ניצוץ", ומסתיים בעמוד 96 במילים "ניצוצין כו'".
הפתגם היומי נלקח ממכתב של הרבי הריי"צ. כבר הבאנו מכתב זה לפני כמה ימים, בט"ז אדר שני, ועוד קודם לכן בכ"ד שבט. מכתב מעניין שכתב הרבי הריי"צ בכ"ה ניסן תרצ"ה. על העניין הכללי של הפתגם היומי סיפרנו גם בט"ז אדר שני, אך היום נביא פרטים נוספים.
כאן מביא הרבי הריי"צ פתגם שסיפר החסיד הנודע "ר' משה מייזליש סיפר" לחסיד המפורסם רבי חייקל מהומיל. מה אמר לו? "רבינו הזקן לימד אותנו: הא' של חסידות הוא - לנצל את הטבע לעבודה" — הצעד הראשון בחסידות הוא לנצל ולהשתמש בתכונות הטבעיות שיש לך בעבודת ה'.
"וראשית העבודה היא ניצול טבע הכוחות". כלומר, ישנם עניינים טבעיים בנפש בתחומים רבים; הדבר הראשון הוא להשתמש בטבע הכוחות שיש לך, לממש אותם ולהשתמש בהם בצורה פעילה.
לדוגמה, "כמו למשל הטבע של מוח שליט על הלב". הקדוש-ברוך-הוא הטביע באדם טבע — כפי שמביא זאת אדמו"ר הזקן בתניא — שהמוח חזק מן הלב ויכול לשלוט עליו; ויש להשתמש בתכונה זו של שליטת המוח על הלב. במכתב מוביל הרבי הריי"צ עניין זה לכיוון של ביטחון בה': כאשר אדם נתון בלחץ מסוים, מפרנסה או מכל דבר אחר, והוא שרוי בהתרגשות ובמתח, והלב מוליכו לכל מיני כיוונים — צריך להיות "מוח שליט על הלב", היינו שבמודעותו יודע האדם שהקדוש-ברוך-הוא מנהל ומוביל את הכול, ולכן יהיה בטוח ושמח. זהו אחד הביטויים של "מוח שליט על הלב".
בהמשך המכתב אומר רבי משה מייזליש לרבי חייקל: דע לך שאותו א' של חסידות הצילני ממוות ממש. ומספר הרבי הריי"צ למה התכוון רבי משה מייזליש: בעת מלחמת נפוליאון היה החסיד רבי משה נמצא במפקדה הראשית של הצרפתים. כיצד הגיע לשם? כיוון שהיה מלומד ודובר שפות רבות — גרמנית, רוסית, פולנית וצרפתית — והיה חכם מאוד. אדמו"ר הזקן בחר בו שיתחבר למשטר הצרפתי, והשתדל שייקחוהו לעבודה, וכל מידע שישמע שם בעת הלחימה בין צרפת לרוסיה יעביר בסוד גמור לחיילים ולמפקדים הרוסים — שיהיה מרגל, ובכך יביא בדרך הטבע לתבוסת הצרפתים.
ואכן השתדל והצליח במשך זמן, שמצא חן רב בעיני הפקידים הראשיים של צרפת וידע את כל הסודות. יש כאן תיאור שבזכות המידע הזה הציל את כל הארסנל, את כל אוצר הנשק שהיה בווילנה, שלא יצליחו להחריבו ושיצליחו לתפסו — הכול משום שגילה מראש את התוכנית ואז נשמרו. דברים רבים הציל.
ומה אירע? פעם אחת ישבו הפקידים בצבא הצרפתי והתייעצו ודנו כיצד בדיוק לסדר את הקרב הבא ואת כל הפלוגות, כשכל המפות פרוסות על הרצפה, וכיצד לתכנן את הלחימה. כל ראשי הפקידים ישבו, עיינו בכל הדרכים והחליטו. עדיין לא הגיעו להחלטה סופית, אך דנו בכך, והחליטו שמחר, לכל המאוחר מחרתיים, יתקיים קרב בסביבות וילנה; זו היתה ההחלטה, אך היה צריך לקבוע את הכיוונים המדויקים.
תוך כדי הדיון, ורבי משה נמצא בתוך המפקדה ורואה את כל התוכניות, נפתחה הדלת בכוח רב, ואף שומר הפתח מבפנים נבהל כל כך עד שרצה לירות בנשקו על הנכנס — שכן כולם היו בטוחים שהרוסים נכנסו לתפוס בשבי את כל המפקדה הראשית. בתוך שנייה ראו מי נכנס בדלת — נפוליאון. הוא נכנס במרוצה, בקול רעש וכעס וצעקות: מה קורה? כבר החלטתם? מה עושים? מדוע עדיין איני שומע תוכניות? כבר היה נתון בלחץ.
תוך כדי כך שם לב שעומד שם אדם זר, יהודי חסידי. פנה נפוליאון לרבי משה מייזליש ואמר: מי האדם הזר הזה? מי זה העומד כאן? ואז פנה אליו בצרפתית ואמר: אתה מרגל רוסיה — והניח מיד את ידו על לבו של רבי משה מייזליש כדי לחוש אם הלב דופק במהירות, שאז יבין כי תפסו על חם. ואז, אומר רבי משה מייזליש, הא' של חסידות הצילני ממוות, כי ידעתי לשלוט על הלב, "מוח שליט על הלב", ועניתי לו בקור רוח שפקידי המלך הצרפתי לקחוני לעזור להם, כיוון שאני בקי בכל השפות, ולכן אני כאן עוזר להם. וכמובן לא חש עליו דבר, וכך ניצל ממוות ולא עשה לו כלום. זהו שאומר רבי משה מייזליש בפתגם היומי: אדם צריך להשתמש ולנצל את הטבע והכוחות בעבודת ה', ובעניין זה הדבר הצילו ממוות.
נסיים בהקשר לשיעורי היד החזקה לרמב"ם, וזה מעניין. אנו נמצאים בספר זרעים; על ההלכות הראשונות כבר דיברנו — הלכות כלאים והלכות מתנות עניים — בפעמים קודמות. היום אנו מתחילים כנגד הלכות תרומות. ראשית, ידוע שאחד מכינוייה של תרומה הוא "ראשית", והרמב"ם עצמו כותב בתחילת פרק ב' בהלכות תרומות: "מצות עשה להפריש ראשית לכהן". וכאן בפתגם היומי יש לנו "ראשית העבודה" — מה צריכה להיות ראשית העבודה? לנצל ולהשתמש בטבע הכוחות. "ראשית העבודה" היא בבחינת התרומה של העבודה, וזהו נושא הפתגם היומי, המכוון כנגד נושא הלכות תרומות.