"חדר" המאה ושמונה עשר בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ח אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, חמישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ח בחודש, אומרים רק שני פרקים — פרק פ"ח ופרק פ"ט.
תניא, עדיין באמצע פרק ל"ז. השיעור היומי מתחיל במילים "כי כללות" ומסתיים בעמוד מ"ח במילים "יצירה עשיה".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר שנלקח ממאמר של אדמו"ר המהר"ש, הדיבור-המתחיל "על חומותיך", שנדפס בספר "תורת שמואל" במאמרי הרבי מהר"ש של שנת תרל"ח. בסיום המאמר מתייחס המהר"ש לפסוק שאומר הנביא ישעיהו בתחילת פרק ס"ו — פסוק ידוע, המוכר לנו מן ההפטרה: "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי". והפסוק השני שם אומר: "ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום ה'".
בסיום המאמר מסביר המהר"ש את משמעות הפסוק בעבודת ה'. הוא אומר ששני הביטויים שבפסוק — "עשתה", מלשון עשייה, ו"נאום", מלשון דיבור — מרמזים בעבודת ה' לשני אופנים בלימוד התורה.
וכך הוא מסביר: המילה "עשתה" אינה סתם עשייה, אלא ידוע שהמושג "עשייה" הוא גם מלשון כפייה. כמו שמצאנו לגבי צדקה, שגבאי הצדקה כופים את האנשים להשתתף במתנת הצדקה; ובמאמר מביא דוגמה נוספת — "גט מעושה", שמאלצים את הבעל לתתו. יש אפוא כמה ביטויים המראים שדבר הנעשה בהכרח ובאילוץ מכונה "עשייה".
על פי זה מסביר, שכאשר נאמר בפסוק "את כל אלה ידי עשתה", הכוונה ללימוד תורה שבכתב. ומה עניינה של תורה שבכתב לכאן? כי בתורה שבכתב עלול אדם לומר לעצמו: מדוע עליי ללמוד זאת כל הזמן? הרי כבר אני מכיר את סיפורי התורה, ותורה שבכתב דבר ידוע הוא, ולכאורה נדמה לו "אני יודע מה נאמר בתורה שבכתב, ולמה לי ללמוד?". על כך באים ואומרים שבאמת אין הדבר כן.
ולכן, זה העניין המכריח אותנו, שצריכים ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י. כל יום חייב יהודי ללמוד תורה שבכתב — זו תקנת החת"ת, החומש היומי, שלומדים בכל יום את פסוקי התורה עם פירוש רש"י — וזהו הביטוי המרומז בפסוק "את כל אלה ידי עשתה": שתכפה את עצמך ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י.
נעיין בלשון תחילת הפתגם: "אדוני אבי זקני מורי ורבי כותב באחד ממאמריו". כשהרבי הריי"צ אומר "זקני", הכוונה לאדמו"ר המהר"ש. וכך הוא כותב באחד ממאמריו, כמראה המקום שציינו: "צריכים ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י". כאן אין הוא מביא על איזה פסוק נאמר הדבר, אך כאמור, זה מתייחס לפסוק "את כל אלה ידי עשתה".
במאמר אומר ביטוי מעניין — מה מיוחד בפירוש רש"י? בלשונו, "שזהו תרומות מדרשי רז"ל". "תרומות" — הלקט המובחר; פירוש רש"י הוא ליקוט מכל מדרשי חז"ל. אף שהליקוט הוא, כלשון הרבי, על פי פשוטו של מקרא, הרי הליקוט מכל מדרשי חז"ל נמצא בתוך פירוש רש"י. נמצא, שכאשר אתה לומד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י, אתה לומד למעשה בכל יום תורה שבכתב עם כל מדרשי חז"ל.
אחר כך מוסיף בהמשך: הרי סיום הפסוק, לאחר "את כל אלה ידי עשתה", הוא "ויהיו כל אלה נאום ה'", והוא מסביר במאמר את הרמז שבמילים אלו — ש"נאום ה'" הוא תורה שבעל פה, שהיא בדיבור ("נאום" מלשון דיבור, לא מלשון כתיבה). ומביא שם את הנאמר בהלכות תלמוד תורה, וכן בתניא באגרת הקודש האחרונה, ש"ולכל הפחות" — וזו לשון המשך הפתגם — "צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה". כלומר, שכל אדם צריך ללמוד גמרא, ושיהיה סדר קבוע שכל אחד לומד לכל הפחות מסכת אחת בשנה.
מעניין סיום המאמר של המהר"ש: וגם מי שהעביר על הדרך ולא למד — מה יהא על אדם שלא נהג לפי ההנחיה ולא למד? — עם כל זה לא יאמר נואש; אל תתייאש, אין לך דבר העומד בפני התשובה. לא עשית זאת עד עתה? חזור בתשובה ועשה זאת מכאן ולהבא. כלומר, זה הסדר שצריך להיות.
ונושא זה, שצריך ללמוד בכל יום, מובא בהלכות תלמוד תורה, ומקורו בגמרא. הגמרא במסכת קידושין אומרת שאדם צריך לשלש את זמנו — שליש מקרא, שליש משנה ושליש תלמוד — לשלש את חייו וללמוד בכל תקופה שליש. ומיד שואלת הגמרא: כיצד אפשר שאדם ישלש את חייו, וכי אומרים לו מראש כמה שנים יש לו לחיות שיוכל לתכנן "עד אז אלמד, ואז בשליש הבא"? "מי ידע כמה חיי?" — וכי אדם יודע מראש כמה יחיה, שיוכל לחלק את השנים? ומשיבה הגמרא שהכוונה היא "ליומי".
מהו "ליומי"? בזה נחלקו שם רש"י ותוספות. רש"י אומר: "ליומי" — חַלק את השבוע; דהיינו, ביום ראשון ושני למדת שליש זה, ובשלישי ורביעי שליש זה, וכן הלאה. ותוספות חולק על רש"י ואומר: אף את ימי השבוע מנין לך? וכי אתה יודע מראש שיהיה לך כל השבוע? לכן אומר תוספות שיש לצמצם זאת יותר — בכל יום ויום עצמו צריך אדם לחלק את לימודו לכל חלקיו.
וזה גם לשון אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה, המדייק כתוספות. לשון ההלכה: "לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום" — בכל יום ויום צריך אדם שלימודו יהיה שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד; שלושה אלה צריכים להיות בכל יום. וזו הנקודה שהרבי מדגיש כאן בפתגם.
ולסיום, בהמשך לפתגמים התואמים לספרי יד החזקה לרמב"ם: בפתגמי ימים אלו אנו נמצאים בספר זרעים, וכבר ראינו את שתי ההלכות הראשונות שבו — הלכות כלאים והלכות מתנות עניים. בולט מאוד הקשר להלכות הבאות, הלכות תרומות, שכן היום אנו לומדים מהי ה"תרומות" של מדרשי חז"ל שבפירוש רש"י — כפי שאומר במפורש בציטוט זה — שכך צריך להיות הלימוד היומיומי של כולנו.