"חדר" הששה עשר בהיכל היום-יום.
יום שלישי ט"ז אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ז בחודש, מפרק ע"ט עד וכולל פרק פ"ב.
תניא, נמצאים עדיין באמצע פרק ל"ז. השיעור היומי מהמילה "ומאחר", ומסתיים בדף מ"ח במילים "הממוצעת ביניהם".
הפתגם היומי נלקח ממכתב ארוך שכתב הרבי הריי"צ בשנת תרצ"ה. את היהודי שקיבל את המכתב מכנה הרבי הריי"צ "ידידי הנכבד והנעלה מוהר"ר אהרן שי' שור". מן המכתב מובן שמדובר בבעל עסק, שכתב לרבי הריי"צ כי דאגותיו על כך שעסקיו נגמרו מחלישות את בריאותו ומבלבלות אותו מאוד, וביקש הדרכה. המכתב ארוך מאוד, ומתוכו לקח הרבי ל"היום-יום" ארבעה פתגמים; היום זו הפעם הראשונה.
קודם כל אציין כמה נקודות בטרם נקרא את הפתגם היומי. הרבי הריי"צ כותב לו תחילה על המושג "מוח שליט על הלב": מצד הלב אדם מרגיש דאגה וכו', אך ישנו מושג "מוח שליט על הלב". הוא מסביר לו שלמוח יש אמנם חיסרון, שהוא קר ואדיש, ואילו ללב יש מעלה שהוא חם; אולם לאדישות המוח יש לפעמים מעלה — שהיא יכולה לשלוט על הלב. צריך לדעת להשתמש בה במקומות ובזמנים הנכונים, ואז יש בכך דווקא מעלה.
הוא מביא שם באריכות את הסיפור המפורסם עם רבי משה מייזליש, שנחשד כמרגל, ונפוליאון ראה אותו באופן מפתיע בתוך חדר הפיקוד של המלחמה, צעק עליו שהוא מרגל ונגע לו בדופק הלב — והדופק היה רגוע כאילו שום דבר אינו קורה. הוא עצמו הסביר, שמה שנתן לו כוח היה מה שלמד בתניא את המושג "מוח שליט על הלב". הרבי מביא באריכות סיפור זה, שאדם צריך שלא להיות כמי שמתרגז מתוך הלב הדוחפו לכל מיני עניינים, אלא להיות שקול יותר.
לאחר מכן מביא הרבי הריי"צ את העניין כיצד להתגבר על דאגות הפרנסה, ומדבר עמו חזק מאוד בעניין זה. ואז בא הפתגם שממנו לקח הרבי את "הפתגם היומי", והוא ההמשך. כך כתוב: "מעבודת בעל עסק" — אחד הדברים שבעל עסק צריך לחזק אצלו מאוד: "לעורר בעצמו באמונה וביטחון גמור בהזן ומפרנס לכל בשר" — בעל עסק צריך לעורר בעצמו אמונה בקדוש-ברוך-הוא, זו נקודה אחת, וביטחון גמור בקדוש-ברוך-הוא שהוא מפרנס את כולם. "כי הוא יתברך יתן לו פרנסתו ברווח" — צריך להיות בביטחון גמור שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לו ברווח.
מעניין אחד המכתבים שכותב הרבי ליהודי בעניינים אלו של דאגות פרנסה. הרבי כותב לו תחילה באופן אישי: ראית בחייך ניסים, ואתה רואה שהקדוש-ברוך-הוא עוזר לך. ואחר כך יש שם משפט, ונקרא את לשונו של הרבי: "לפתע פתאום דואג, אם הזן ומפרנס לכל, שהוא לפי ערך אלף ושמונה מאות מיליון אנשים - אז יפרנס גם הוא את בני ביתו שיחיו" [מספר האנשים שהיו בעת שכתב הרבי את המכתב]. מה אתה דואג? אם הקדוש-ברוך-הוא מפרנס כל כך הרבה מיליונים, וכי אינך יודע שהוא ייתן גם לך את פרנסתך? היה רגוע.
הרגיעה צריכה להיות באופן עוצמתי כל כך, וזוהי אבן הבוחן. אם אתה באמת בוטח — מסיים הרבי הריי"צ ואומר — "וצריך להיות בשמחה ובטוב לבב באמת, כאילו פרנסתו כבר מזומנת לפניו". צריך להיות שמח כל כך, עד שאף שעדיין אינך רואה כיצד תגיע הפרנסה — כאילו היא כבר מצויה לפניך בפועל, ואתה שמח בה. עליך להיות בטוח כל כך שהיא מצויה, עד שכבר תשמח בה. עדיין אינך רואה אותה? זו אבן הבוחן לביטחון, וזהו הניסיון שאדם צריך לעמוד בו. זו עבודתו של בעל עסק.
כבר כמה וכמה ימים לא דיברנו על הרצף של הקשר לספרי יד החזקה לרמב"ם, שכן היתה עצירה בכמה פתגמים שלא נמצא בהם הקשר. אנחנו נמצאים, כזכור, בספר זרעים ברמב"ם: ההלכות הראשונות שבו הן הלכות כלאים, אחר כך הלכות מתנות עניים, ולאחר מכן תרומות, מעשרות, מעשר שני וכו'. עדיין אנו בחלק האחרון של הלכות מתנות עניים.
כבר היו לנו פתגמים הקשורים להלכות מתנות עניים, וכאן הקשר בולט מאוד — בהלכה האחרונה המסכמת את הלכות מתנות עניים. כתוב שם כיצד אדם צריך להתנהג באופן שיסמוך על הקדוש-ברוך-הוא שייתן לו הכול, ולשון הרמב"ם מסתיימת: "ועליו ועל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה'". זהו סיום הלכות מתנות עניים, וזה בדיוק נושא הפתגם היומי — שאדם צריך שיהיה לו ביטחון גמור בקדוש-ברוך-הוא.