"חדר" המאה וחמישה עשר בהיכל היום-יום.
יום שני ט"ז אדר שני, שושן פורים, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, ט"ז בחודש, אומרים פרק ע"ז ופרק ע"ח.
תניא, נמצאים עדיין באמצע פרק ל"ז. השיעור היומי מתחיל במילים "כאשר כל", ומסתיים בעמוד 94 במילה "האבות".
הפתגם היומי הוא תיאור מקוצר של האופן שבו היה האדמו"ר האמצעי מתעסק בלימוד חסידות, בלימודה לחסידיו ובהעברתה אליהם. מקורו במכתב שכתב הרבי הריי"צ בי"ב אייר תרצ"ה. אומר תחילה כמה מילים לרקע הדברים, לפני הציטוט הנקודתי שבמכתב.
הרבי הריי"צ מספר שם מה ששמע מאביו, שהוא שמע מאביו — הסבא, הרבי מהר"ש — שהאדמו"ר האמצעי היה מחלק את החסידים לכמה פלוגות. קודם כל היתה אצל החסידים חלוקה כללית: היו כאלה שכונו "המשכילים", והיו כאלה שכונו "העובדים". "המשכילים" — אלה שהיו להם ידיעות רחבות ועצומות בתורת החסידות ובהשכלת החסידות בעומק רב; ו"העובדים" — אלה שעיקר עיסוקם היה בתפילה ובעבודת השם.
חוץ מן החלוקה הכללית, היו בכל חלוקה עצמה כמה פלוגות — כמה סוגי משכילים וכמה סוגי עובדים — ולכל סוג ייעד האדמו"ר האמצעי מאמרים מסוימים וספר מסוים, שיהיו להם כלים כיצד להתעסק בתחומם. למשל, לאלה שבגדר "עובדים" כתב ספר בשם "שער התשובה והתפילה", שיש בו כמה חלקים: לסוג אחד ייעד את חלק א', לסוג השני את חלק ב', ולסוג השלישי את חלק ג'.
וכן ביחס ל"משכילים" כתב ספרים: לסוג אחד כתב ספר בשם "שער האמונה", לסוג שני ספר בשם "עטרת ראש", ולסוג שלישי ספר בשם "אמרי בינה". לכל קבוצה היה העניין הקשור אליה.
בפתגם היומי מתייחס הרבי בקיצור ובאופן ישיר למה שאמרתי כעת באריכות, ומבליט שישנם ספרים כלליים מסוימים שנכתבו לכולם. נקרא את הפתגם: "אאזמו"ר [אדוני אבי זקני מורי ורבי, הרבי מהר"ש] אמר אשר לכל סוג וסוג מהמשכילים והעובדים כתב אדמו"ר האמצעי מאמרים וספר מיוחד" — לכל סוג וסוג שבחלוקה הכללית של המשכילים והעובדים כתב האדמו"ר האמצעי מאמרים בספר מיוחד. כאן בפתגם אין הרבי מביא את אריכותו של הרבי הריי"צ בפירוט הסוגים השונים שבכל אחת מן הקבוצות.
"לבד שער היחוד ושערי אורה" — חוץ משני ספרים אלה, שער היחוד ושערי אורה, "שהם כלליים" ולא נכתבו לקבוצה מסוימת, אלא "ונכתבו עבור כל החסידים", ולא משנה מאיזו קטגוריה.
ומה ההבדל בין שער היחוד לשערי אורה? מדוע עשה שני ספרים? לכל ספר יש עניין משלו. וכך הוא כותב: "שער היחוד הוא ה'מפתח' דתורת החסידות" — שער היחוד הוא הספר הנקרא "מפתח" לחסידות. בשיחה אחרת מוסיף הרבי הריי"צ עוד כמה מילים להגדרה זו, ואומר שיש בספר זה השכלה גדולה לדעת את כל סדר ההשתלשלות, והוא פותח שער בהשכלת תורת החסידות. זהו טיבו של הספר הנקרא שער היחוד.
לעומת זאת, "ושערי אורה ה'אלף בית' דתורת החסידות" — כפי שאמר הרבי הריי"צ באחת השיחות, שערי אורה הוא ההבנה, האל"ף-בי"ת שבתורת החסידות. בשיחה אחרת מוסיף הרבי הריי"צ ספר כללי נוסף, הנקרא "קונטרס ההתפעלות", שאף הוא פותח שער כללי לעבודת השם. זהו ההבדל בין שני סוגי הספרים.
באחד ממכתביו מתייחס הרבי לעניין זה, ולשער היחוד שהזכרנו, ומוסיף משפט: שבספר שער היחוד, בתחילתו, מבואר גם אופן ההתבוננות — כיצד יודעים בכלל שצריך להתבונן במשהו; כל נושא ההתבוננות וההדרכה בו מצוי שם בספר שער היחוד.
ומעניין, במה קשור פתגם זה דווקא להיום? אלא ש"שערי אורה" הנזכר מחולק אף הוא לחלקים, ויש בו "שער הפורים"; וכיוון שאנו נמצאים ביום שושן פורים, מזכיר הרבי את הספר, שהוא ספר כללי.
ראיתי אצל מישהו שכתב דבר מעניין בנוגע לסדר שבו מביא הרבי את הספרים: תחילה שער היחוד, שהוא ה"מפתח" לתורת החסידות, ואחר כך שערי אורה, שהוא ה"אל"ף-בי"ת" לתורת החסידות. מדוע דווקא בסדר הזה ולא להפך? המשיל זאת לכניסה לבית: קודם כל צריך את מפתח הבית כדי לפתוח אותו, ורק לאחר שנפתח הבית — באות הפסיעות הראשונות בתוכו. לכן שער היחוד הוא ה"מפתח", שבלעדיו אי אפשר להיכנס כלל; ולאחר שקיבלת את המפתח, בתוך הבית עצמו יש את האל"ף-בי"ת, את הצעדים הראשונים. זהו ההבדל בין ספר שער היחוד לספר שערי אורה בתורת החסידות.