"חדר" המאה וארבעה עשר בהיכל היום-יום.
יום ראשון י"ד אדר שני, פורים, ה'תש"ג.
בפתגם היומי כמה חלקים: הערות על מגילת אסתר, שיעורי היום, סיפור על הרבי מהר"ש, ועוד שני תיקונים בתורה אור על מגילת אסתר.
נתחיל מן הקטע הראשון: "בקריאת המגילה קוראים (ח, יא) "להרוג ולאבד, ולהרוג ולאבד", (ט, ב): "ואיש לא עמד בפניהם, ואיש לא עמד לפניהם"". ידוע שיש בספרי התנ"ך ספרי מסורה, שבמהלך השנים נקבעו מסורות כיצד לכתוב אותיות מסוימות — לפעמים מלא, לפעמים חסר, ולפעמים אות אחרת לגמרי. יש מסורה גדולה ומסורה קטנה, ובמילים רבות בתנ"ך ישנם שינויים בין המסורות; בדרך כלל אנו קוראים לפי מסורה אחת בלבד ואיננו מתייחסים לשאר.
כאן יש דבר חריג: בשני פסוקים אלו שבמגילה אנו רוצים לצאת ידי חובה גם לפי המסורות האחרות. מכיוון שיש הבדל — שבמסורה אחת כתוב "להרוג" בלי וי"ו, ובאחרת "ולהרוג", וכן ב"בפניהם" או "לפניהם" — לכן אנו קוראים את שני האופנים כדי לצאת ידי כל הדעות.
בעניין זה מציין הרבי את הנהגות החתם סופר, ששם כתוב שהיה נוהג בשני פסוקים אלו לכפול לא רק את המילים הבודדות כמו כאן, אלא את כל הפסוק כולו מתחילתו — פעם אחת באופן זה ופעם שנייה באופן האחר. אך לפי המובא כאן, אין אנו כופלים את המילה הבודדת בלבד, אלא כופלים אותה עם עוד מילה; וכן בפסוק השני, כופלים ארבע מילים אף שכוונתנו רק למילה אחת — אם עם ב' ואם עם ל'.
מעניין לציין שהרב יעקב לנדא, שהיה הרב הראשון של בני ברק, היה מאנשי ביתו של הרבי הרש"ב ומקורב לרבי הריי"צ. הוא כתב לרבי והעיד שהוא בעצמו קרא את המגילה יחד עם הרבי הרש"ב, וסיפר שפעם אחת אף קרא את המגילה אצל הרבי הריי"צ. הוא העיד שהרבי הרש"ב אמר לו לפני שהתחילו לקרוא את המגילה: "אצלנו לא נוהגים לכפול; אצלנו אומרים 'ולהרוג' ו'לפניהם', ולא כופלים".
לאחר שראה את ה"היום-יום" ואת ההנהגה המובאת כאן, כתב הרב לנדא לרבי שהוא שמע במפורש להיפך. הרבי משיב לו במכתב שכנראה יש בזה "משנה ראשונה ומשנה אחרונה". וההוכחה לכך שמנהג זה היה לעיני הרבי הריי"צ — שהרי ה"היום-יום" הוגה לפניו, והוא ראה את כל הפתגמים ימים לפני ההגהה, ראה גם הנהגה זו והשאירהּ ככתבהּ. לכן אומר הרבי שייתכן שאכן ב"משנה ראשונה" נהגו כך, אך ב"משנה אחרונה" הוא כפי שכתוב כאן, וכך צריך לעשות.
נמשיך הלאה. כתוב: "באמירת "האגרת הזאת", "האגרת הזאת השנית" מנענעים את המגילה". בשני המקומות במגילה שבהם מזכירים את האיגרת ונאמרת המילה "הזאת", מנענעים את המגילה, כדי להדגיש שבאמירת "אגרת הזאת" מתכוונים לאיגרת שאנו מחזיקים ביד — מגילת אסתר.
עוד הערה על התפילה: "נוסח שושנת יעקב: ברוכים כל הצדיקים". לאחר קריאת המגילה אומרים את הקטע "שושנת יעקב", ובנוסח זה ישנן גרסאות שונות בסידורים. יש סידורים שכתוב בסופם "ארורים כל עובדי גילולים, ברוכים כל ישראל", ויש גרסאות אחרות. כאן מביא הרבי שהנוסח אצלנו בסידור הוא "ברוכים כל הצדיקים", ולא כמו במקומות אחרים "ברוכים כל ישראל" או לשונות אחרים — אלא אומרים "ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים".
הנקודה הבאה: "שהחיינו גם ביום" — ברכת שהחיינו שמברכים לפני קריאת המגילה. לא רק בלילה, בפעם הראשונה שקוראים את המגילה, אומרים שהחיינו, אלא גם כשקוראים את המגילה פעם שנייה בבוקר מברכים שוב שהחיינו. לכאורה יש בזה חידוש, שהרי את המגילה כבר קראו אתמול — כמו פרי חדש שבאם אכלוהו אתמול, אין מברכים עליו שהחיינו כשאוכלים למחרת בבוקר.
בעניין זה יש מחלוקת בשולחן ערוך בין המחבר לרמ"א, בסימן תרצ"ב שבהלכות פורים. המחבר פוסק שביום אין מברכים שהחיינו, ואילו הרמ"א כותב שביום כן מברכים. בסידור אדמו"ר הזקן כתוב במפורש, לפני סדר ברכות המגילה: אין מברכים שהחיינו אלא בלילה ולא ביום — כדעת המחבר.
לעומת זאת, הצמח צדק בשאלות ותשובות שלו מתייחס לשורה זו של הסבא, אדמו"ר הזקן. יש שם ביטוי של התנצלות — כביכול מי הוא שיכתוב דבר אחר מהסבא וכו' — אך הוא מכריע שכן יברכו שהחיינו גם ביום. אף שבדרך כלל יש כלל ש"ספק ברכות להקל", מביא הצמח צדק שבברכת שהחיינו אפשר בכל אופן לברך פעם נוספת. וכך פסק למעשה, וכך נהגו בפועל אצל רבותינו נשיאינו — לברך שהחיינו גם ביום.
הייתה פעם שיחה של הרבי בתשמ"ט, שבה הוסיף הרבי הסבר נוסף מדוע אכן צריך לברך שהחיינו גם ביום: מפני שיש מצוה ממצוות פורים, כמו משלוח מנות, שהיא רק ביום, ומצוה זו מקיימים עתה בפעם הראשונה. לכן מברך שהחיינו שוב ומכוון גם על משלוח המנות שעושה עתה ביום. זו סיבה נוספת לברך. אם כן, מדגיש הרבי גם ב"היום-יום" — שהחיינו גם ביום; שלמרות הכתוב בסידור, להלכה למעשה אנו נוקטים לומר שהחיינו גם ביום.
הדבר הבא הוא שיעורי היום. אנו ביום ראשון, שבו התחלנו פרשה חדשה בספר ויקרא, פרשת צו.
חומש, צו, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ד בחודש, מפרק ע"ב עד פרק ע"ו כולל.
תניא, נמצאים עדיין בפרק ל"ז. השיעור היומי מהמילים "זאת ועוד", ומסתיים בעמוד 94 במילה "והחומרי".
לאחר מכן יש כאן סיפור קצר על הרבי מהר"ש. ידוע שהרבי מהר"ש לא היה בקו הבריאות, ובגלל מצבו הבריאותי ציוו עליו הרופאים להתעמל ולעסוק הרבה במלאכות יד. לכן היו בביתו כלים רבים שיצר בעצמו, מעשה אומן עד להפליא: מנורה גבוהה בגובה אדם, שולחנות שונים בעלי פיתוחים מעניינים המשלבים עץ עם דברים נוספים. בחדרו של הרבי יש עד היום שולחן עגול שכזה, שאותו עשה פעמים רבות. כך עשה דברים רבים במעשה ידי אומן.
אחד הדברים שעשה כדי להתעסק בידיו — היה סופר סת"ם. הוא היה כותב מזוזות וכן מגילות, וכל אחד מבניו קיבל ממנו במתנה מגילה כתובה בכתב יד קודשו. אחת המגילות נמצאת עד היום בספרייתו של הרבי, ויש צילום שלה.
כאן מציין הרבי נקודה מסוימת. ידוע שיש בהלכה דעות שונות כיצד צריך לעשות זאת, וכאן מביא הרבי הנהגה בפועל, כיצד נהג הרבי מהר"ש. וזו הלשון: "במגילה שכתב אדוני אבי, זקני מורי ורבי" — הרבי הריי"צ כותב זאת על סבו, הרבי מהר"ש — "לא נכתבו עשרת בני המן בעמוד בפני עצמו". עשרת בני המן כתובים באופן שמשולבים עמם גם קטעים אחרים במגילה, ולא כולם נמצאים בעמוד בפני עצמו. אפשר לראות זאת בצילום המגילה בכתב ידו של הרבי מהר"ש, שלא כל עשרת בני המן נמצאים בעמוד בפני עצמו.
בעניין זה אכן יש בשולחן ערוך, ובבאר היטב מובאות כמה שיטות בדבר — האם הדבר חייב להיות בעמוד בפני עצמו, או שאפשר גם שלא בעמוד בפני עצמו. ובפועל, כפי שמביא כאן, נהג הרבי מהר"ש שעשרת בני המן אינם נכתבים בעמוד בפני עצמו אלא משולבים עם השאר. זו נקודה אחת מן המגילה של הרבי מהר"ש.
דבר נוסף: "וכן לא כל העמודים מתחילים בתיבת המלך". יש מגילות רבות שמדייקים לכותבן באופן שבכל עמוד המילה הראשונה תהיה "המלך", אך אצל הרבי מהר"ש רואים שלאו דווקא — שלא כל העמודים מתחילים בתיבת "המלך". אלו שתי הנהגות הנוגעות למגילת הרבי מהר"ש.
לסיום הפתגם יש כאן שני תיקונים על התורה אור, במאמר על מגילת אסתר. אלו תיקונים מתוך התיקונים שעשה הרבי הרש"ב, ותיקון אחד מובא מתוך אחד ממאמריו. לקראת התיקונים נאמר בקצרה את התוכן; וכדי ללמוד זאת לעומק ולהבין את העניין צריך ללמוד את המאמר המקורי עצמו, אך בכל אופן ניתן רקע כללי.
במאמר שם מדובר על דרגת פורים, בחינת אסתר. על אסתר המלכה שואלת הגמרא: "אסתר מן התורה מנין?", ומשיבה מן הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". שם במאמר מסביר איזו דרגה אלוקית מרומזת בשם אסתר על פי קבלה, וממה היא מוסתרת. הוא מבאר שהמילים "ביום ההוא" מרמזות לספירת הבינה, ו"פני" מרמז לספירת המלכות של עולם האצילות; והפסוק מרמז שמלכות דאצילות היא כה נעלית עד שהיא מוסתרת מעולם הבריאה, מן הדרגות של עולם הבריאה.
יש כאן קודם כל תיקון שבו מוריד הרבי הרש"ב מילה אחת, ואחר כך נוסח אחר בכל הקטע. נקרא את הלשון. "בתורה אור: ביאור דיבור המתחיל "יביאו לבוש"". יש בתורה אור את המאמר דיבור המתחיל "יביאו לבוש מלכות", ועליו שני ביאורים בתורה אור. בביאור הראשון, ב"סעיף המתחיל "והנה בחינת לבוש"" — בתורה אור, כידוע, אין חלוקה לפרקים לפי ציוני א', ב', ג' וכו', אלא הקטעים מחולקים, וכדי לציין על איזה קטע מדובר מציינים במילים שבהן הוא מתחיל.
כיצד "צריך להיות" כתוב? "והיא בחינת פני" — הבחינה שעליה מדובר, "אנכי הסתר אסתיר פני" — "וזוהי המסתתרת . . . שהיא בחינת עתיק", כלומר היא מסתתרת מפני שנקראת "עתיק", שהיא נעתקת ונעלית יותר מעולם הבריאה, "בחינת סתימו דכל סתימין", היא נעלמת לגמרי. במקור המודפס לפנינו, לפני המילים "בחינת סתימו דכל סתימין", יש עוד מילה "היא"; וכאן מוריד הרבי הרש"ב את המילה "היא". זה תיקון אחד.
מלבד זאת "ויש נוסח אחר", נוסח שלם בכל רצף הציטוט מהמאמר. נאמר בעל פה מה ההבדל בין שתי הנוסחאות. בשתיהן, מה מוסתר? בחינת ספירת המלכות. וכל ההבדל ביניהן: מדוע ספירת המלכות מכונה בפסוק "פני"?
נראה את הנוסח השני. איך הוא מתחיל? "והנה בחינת ביום ההוא". הפסוק אומר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". מהי הדרגה "ביום ההוא"? "הוא בחינת בינה"; ספירת הבינה נקראת "ביום ההוא", והיא נקראת "הוא בחינת אימא עילאה" (אבא הוא חוכמה ואמא היא בינה). באיזה עולם מאירה ספירת הבינה במיוחד? "המקננת בבריאה" — ידוע שעולם האצילות הוא בעיקר ספירת החוכמה, ועולם הבריאה הוא בעיקר ספירת הבינה. אחד מכינוייו של עולם הבריאה הוא "עולם הכסא" — "בכורסייא" — וזה גם קשור לספירת הבינה.
אם כן, "ביום ההוא" הוא בינה, אך יש דבר המוסתר מן הבינה. מה מוסתר? "פני". ומהו "פני"? "אכן מלכות דאצילות", שהיא גבוהה יותר מבינה של עולם הבריאה, ולכן היא מוסתרת מן הבינה. ואם כן, כיצד מייחסים אותה? "נעשה עתיק לבריאה" — היא נחשבת עתיק, נעתקת ומובדלת מבריאה, "שנעתק וגבוה מבריאה". מלכות דאצילות נעתקת וגבוהה מעולם הבריאה, "ואינה באה בהתגלות בעולם הבריאה"; עולם הבריאה אינו מקבל את הגילוי של מלכות דאצילות, "שאפילו מבחינת "ביום ההוא"" אפילו הדרגה הזאתת של הבינה של עולם הבריאה "הוא בבחינת העלם והסתר" היא לא משיגה בחינה זו של מלכות דאצילות.
"ומה שנאמר אסתיר פני שכן נקרא מל' דאצי'" ומדוע נקראת מלכות דאצילות "פני", כמו שנאמר "אסתיר פני"? כאן מסביר הרבי הרש"ב, וזה ההבדל בין הנוסח הראשון לשני. מה מסביר בנוסח זה? "שכן נקרא מלכות דאצילות" — מדוע נקראת בשם "פני"? "לפי שמקבלת מכל היו"ד ספירות".
נאמר את הנקודה בקצרה. בספירת המלכות, כמו בכל ספירה, יש עשר ספירות. בספירת המלכות עצמה יש כתר שבמלכות, חוכמה שבמלכות, בינה שבמלכות וכן הלאה. מהיכן מקבלת המלכות את עניינה? הרי על מלכות נאמר ש"לית לה מגרמה כלום", והיא מקבלת מן הספירות העליונות. ומאיזו ספירה? מכל ספירה היא לוקחת את נקודתה: מן הכתר — שיש בו הכול, ובכללם מלכות שבכתר — לוקחת המלכות את המלכות שבכתר, ואצלה נעשה זה "כתר שבמלכות"; מן החוכמה — שיש בה מלכות — לוקחת את המלכות שבחוכמה, ואצלה נעשה זה "חוכמה שבמלכות", וכן הלאה. לכן נקראת "פני", מפני שהיא לוקחת את הנקודה של כל עשר הספירות — כביכול הפנימיות של כל עשר הספירות מתגלה בה.
נראה את הלשון כפי שהוא אומר זאת כאן בקיצור. הוא אומר: "לפי שהיא מקבלת מכל היו"ד ספירות", ומפרט: "ממלכות דכתר דאצילות" — בכתר יש מלכות, ומה מקבלת המלכות מן הכתר? "נעשה כתר מלכות"; היא לוקחת מן הכתר את המלכות שבו, וזה נעשה אצלה כתר. ודוגמה שנייה מן הספירה הבאה: "וממלכות שבחכמה" — בחוכמה יש כל העשר, והמלכות שבחוכמה "נעשה חכמה שבמלכות כו'", וכן בכל הספירות. לכן נקראת מלכות דאצילות "פני", מפני שהפנימיות של כל המידות כולן מאירה בה.
זה ההבדל: בנוסח הראשון מסביר מדוע נקראת "פני" — מפני שמאיר בה הכתר; ובנוסח השני מדוע נקראת "פני" — מפני שכל הספירות נותנות לה את עניינן הפנימי. על כל פנים, בחינה זו כה נעלית, והיא "אסתיר פני ביום ההוא" — מוסתרת אף מבחינת הבינה שמאירה בעולם הבריאה. זו הנקודה.