"חדר" המאה ושבעה בהיכל היום-יום.
יום ראשון ז' אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, מתחילים כאן ספר חדש — ויקרא. יום ראשון, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, ז' בחודש, מפרק ל"ט עד פרק מ"ג כולל.
תניא, מתחילים פרק חדש — פרק ל"ו — מתחילת הפרק, מהמילה "והנה". השיעור היומי מסתיים בעמוד 90 במילים "ואפסי עוד".
הפתגם היומי לקוח משיחה של הרבי הריי"צ בליל שמחת תורה שנת תרצ"א. זהו רצף של פתגמים רבים המובאים ב"היום-יום" כמה וכמה פעמים, על העניין שאדם צריך, בכל מקום שהוא נמצא — ברחוב, בעסק, ברכבת ובכל מיני מצבים — שיהיו תמיד דברי תורה במחשבה ובדיבור; ולעתים מפורט שיהיה זה פסוק חומש או תהילים וכדומה. לסוב הדברים הללו שייך גם הפתגם היומי, שמקורו באידיש, וכמובן מתורגם כאן.
"כשהולכים ברחוב צריך להרהר בדברי תורה, במחשבה או בדבור" — כשהולכים ברחוב צריך לחשוב דברי תורה, בין במחשבה ובין בדיבור. תחילה הוא אומר שצריך לחשוב, אך מיד מוסיף שלעתים יכול הדבר להיות רק במחשבה, ואם אפשר — שיהיה גם בדיבור. ובמה תלוי אם יהיה במחשבה או בדיבור? "לפי תנאי המקום אם הוא מותר, ע"פ דין, באמירת דברי תורה". הדבר תלוי אם המקום שבו אתה נמצא הוא מקום שעל פי ההלכה מותר להוציא בו דברי תורה בפה. יש מקומות מטונפים וכדומה, שבשולחן ערוך נכתב שאסור לומר בהם דברי תורה בפה — ובאותו מקום רק במחשבה; ויש מקומות שגם במחשבה קשה.
"אך אם מתהלך ואינו עסוק בדברי תורה - מטיחה בו האבן עליו דורך: בולאך (גולם) מדוע אתה דורך עלי? במה היא עליונותך עלי?!" אם אדם הולך ברחוב ואינו עסוק בשעת מעשה בדברי תורה, במחשבה או בדיבור, הרי האבן שעליה הוא דורך מדברת אליו ומרעישה עליו: מה אתה דורך עליי? במה אתה גבוה ממני?
[במקור שבו כתובים הדברים ישנה תוספת של משפט או שניים חריפים יותר, שהרבי השמיטם בציטוט: שהאבן אומרת לו לא רק "מה אתה דורך עליי?", אלא הוסיפה "מי אתה בכלל?", ולאחר מכן: "למה שאני לא אדרוך עליך?". משפטים אלו נאמרו בשיחה, אך הרבי השמיטם ב"היום-יום"].
יש גם תוספת בשיחת הרבי הריי"צ, שאם הולכים ברחוב ואין חושבים דברי תורה — מעכבים את הגאולה חס ושלום; ואם הולכים ברחוב וחושבים דברי תורה — מקרבים את הגאולה. זהו המשך דבריו של הרבי הריי"צ שם.
מעניין שהיה לנו פתגם קודם, בכ"ז אדר א', שאף הוא היה "על דרך" הפתגם היומי; אלא ששם דובר לא על כך שהאבן צועקת, כי אם שהאבנים והקרקע ממתינות אלפי שנים שיעבור עליהן מישהו ויחשוב עליהן דברי תורה — ומדוע אפוא לפספס את ההזדמנות? זה היה בכ"ז אדר א' בפתגם על דרך זה.
ובאשר לקשר בין הפתגם היומי ליום זה — אולי יש לומר שהוא קשור לתחילת פרק ל"ו בתניא, שמתחילים ללומדו ביום הזה. פרק ל"ו הוא אחד הפרקים היסודיים, שבו מבאר אדמו"ר הזקן שנתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים — בתחתון ביותר, במקום החשוך ביותר — להחדיר בו אלוקות; זו מטרתנו. וזה בעצם כל נושא הפתגם: ההליכה על האבן הגשמית וברחוב צריכה להיות מתוך מחשבה או דיבור של דברי תורה. זו המטרה, ולשם כך בכלל נבראה האבן; אחרת אומרת האבן "מה מהלכך שאתה דורך עליי". זהו המסר החריף, הפשוט והמחייב שבפתגם היומי.
ונסיים בקשר למהלך ספרי יד החזקה לרמב"ם. אנו נמצאים כעת ברמז לספר זרעים, וכבר היה לנו פתגם הקשור ברמז להלכות כלאיים. אפשר לומר שגם לפתגם היומי יש רמז להלכות כלאיים, שכן הצד המשותף בין הלכות כלאיים לפתגם היומי הוא שבשניהם מדובר ביחס שבין האדם לאדמה שמתחתיו: בהלכות כלאיים — ביחס למה שאסור או מותר לזרוע באדמה, ובפתגם היומי — כיצד על האדם לדרוך על האדמה. בכך יכול להיות רמז לקשר להלכות כלאיים.