"חדר" המאה תשעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום ראשון י' סיון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בהעלותך, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, י' בחודש, מפרק נ"ה עד פרק נ"ט כולל.
תניא, מתחילים ביום הזה ללמוד את פרק ג' ב"שער היחוד והאמונה", מתחילת הפרק, מהמילה "והנה", והשיעור היומי מסתיים במילים "אפס בלעדו".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בו' אלול תפ"ד. נושא המכתב הוא כיצד נחוץ ואפשר לעבוד את ה' בכל מקום — אין מקומות שאינם שייכים לעניין. המכתב ארוך יחסית.
בהמשך המכתב מביא הרבי הריי"צ סיפור, שבזמן אדמו"ר הזקן היה אברך עילוי גדול ומוכשר מאוד, ושמו רבי זאב דב. הוא הגיע מישיבות מינסק וסלוצק, מן ה"נקדים", ובא לאדמו"ר הזקן. הוא היה למדן עצום ובקי גדול, אך עם זאת היה גס-רוח ובעל גאווה; אלא שהיה בעל אופי טוב ומתון, ואופיו הטוב כיסה מעט על גאוותו, ואיכשהו הדבר עבר.
לאחר כמה חודשים שבהם שקד על לימוד החסידות בצורה רצינית מאוד, ניכר בו שינוי לטובה. באותו זמן זכה להיכנס פעמיים לאדמו"ר הזקן, והתחולל בו שינוי גדול. לאחר זמן סיפר מה אמר לו אדמו"ר הזקן ביחידות הראשונה שנכנס אליה, והפתגם היומי לקוח מאותה יחידות ראשונה שבה דיבר אדמו"ר הזקן עם רבי זאב דב, מי שסבור היה שהוא מושלם. נקרא את הלשון, שמקורה ביידיש, ונתרגם.
מה אמר אדמו"ר הזקן לאותו אחד בהיכנסו ליחידות? "בני ישראל נקראים "נרות"" — כידוע מהפסוק "נר ה' נשמת אדם". מהו "נר"? זו מילה כללית הכוללת פרטים: כדי שהנר ידלוק צריך כמה מרכיבים — הכלי, הפתילה, השמן (חומר הבעירה) והאש. אך לא די בכך שיש כלי, פתילה, שמן ואש; צריך להצית את האש, "ואז הוא מאיר". אם אין מדליקים את האש — יש לך הכול, ואין זה כלום.
לאחר שדיבר אדמו"ר הזקן על העניין, פנה לאותו אברך ואמר לו: "אצלך הנר הוא טוב" — יש לך כלי טוב, פתילה טובה ושמן, הכול יש לך; אך חסר מי שיצית לך את האש.
כיצד מציתים את האש? בתחילת בריאת העולם, כמסופר, כיצד יצר אדם הראשון אש? הכה שתי אבנים זו בזו ויצר ניצוץ אש. וכך אמר לו: כשתכה בכוח באבן של הנפש הבהמית — שהנפש הבהמית היא כאבן, וצריך להכות בה בכוח — יצא ניצוץ אש מן ההכאה, וניצוץ זה שיצא מן ההכאה בנפש הבהמית יצית אצלך את האש האלוקית, ואז תתחיל להאיר.
בהמשך המכתב ממשיך הרבי הריי"צ ומסיים, שכל יהודי הוא כמו נר, והכול תלוי במי שמדליק את האש; ולעתים האש צריכה לרדת מלמעלה. הוא מביא את הפסוק שנאמר אצל אליהו הנביא, שירדה האש מלמעלה וליחכה אפילו את המים. אך כדי שתרד האש מלמעלה צריך תפילה מיוחדת, כפי שהיתה אצל אליהו. ומתי היתה תפילת אליהו שנענתה? הוא אומר, שאליהו נענה בתפילת המנחה.
הוא מסביר מהי "תפילת המנחה": בחיי האדם יש שחרית, מנחה וערבית. שחרית — הילדות, ראשית הדרך; ערבית — ימי הזיקנה; ומנחה — זמן מבחר השנים, ימי הבחרות שבמבחר השנים. תקופה זו היא תקופת העבודה, שבה צריך לפעול ולעבוד שתרד האש מלמעלה. זהו סיום מכתבו של הרבי הריי"צ.
ומעניין שהרבי דיבר פעם על נקודה זו ממש, באופן מעט שונה אך באותו רעיון. הדבר היה בחודש אדר תש"כ, כשנכנסה לרבי ליחידות קבוצת סטודנטים, והרבי הסביר להם במשל: "כשם שמייצרים חשמל, יש תחנת כוח המספקת חשמל; והמנורה הקטנה שאצלך מחוברת בחוט מתכת הנמשך מתחנת הכוח עד למנורה. אך כדי שהמנורה תמשוך את האנרגיה מתחנת הכוח, צריך למצוא את המתג וללחוץ עליו, ואז תוכל למשוך את האנרגיה מתחנת הכוח".
ומהו הנמשל? כל נשמה היא כמו המנורה, וכל נשמה מחוברת לאלוקות — לתחנת כוח הממשיכה כוח רוחני לכל אחד ואחד; אך כל אחד חייב למצוא את המתג המתאים לו כדי להפעיל את נשמתו. בסיום שאלו הסטודנטים את הרבי: "ומה תפקידו של הרבי?", והרבי השיב שתפקידו לעזור ליהודי למצוא את המתג, ולסייע לו לחבר את מנורתו לתחנת הכוח, כך שאכן יוכל להאיר ולדלוק. זהו אותו רעיון שאמר אדמו"ר הזקן לאותו אברך שנכנס אליו ליחידות הראשונה.