"חדר" המאה שבעים ושמונה בהיכל היום-יום.
יום שני י"ט אייר, ל"ד לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בחוקותי, שני, עם פירוש רש"י.
תהילים, י"ט בחודש, אומרים פרק צ' עד וכולל פרק צ"ו.
תניא, לומדים פרק מ"ט. השיעור היומי מתחיל מהמילים "ואחר כך" שבעמוד 138, ומסתיים בעמוד ע' במילים "יתברך כנ"ל".
הפתגם היומי קצר. מקורו בעת שהרבי הריי"צ היה בביקורו הראשון בארצות-הברית, ובין השאר היה בעיר מילווקי; בחודש אדר, בליל י"ב אדר, אמר שם מאמר חסידות בשפה מובנת גם לאנשים הפשוטים שבמקום. המאמר מודפס ביידיש בספר המאמרים "קונטרסים" של הרבי הריי"צ; זהו דיבור-המתחיל "רבא חזייה לרבנן", ובתוכנו מבואר ההבדל בין לימוד התורה לבין עבודת התפילה.
בסיום המאמר מביא הרבי הריי"צ ארבע נקודות במה שחסידות פועלת, והפתגם היומי הוא הנקודה השנייה מתוך הארבע. לשלמות העניין, נזכיר תחילה את הנקודה הראשונה: חסידות מאירה את הכול — כלומר, כל דבר שיהודי עושה, כל תורה ומצווה שהוא מקיים וכל דבר שהוא לומד, מקבל חיות מיוחדת כאשר הוא לומד חסידות. זו הנקודה הראשונה.
הנקודה השנייה היא הפתגם היומי. וכך הוא כותב ביידיש: "חסידות היא הבנה אלוקית, הבנה המדריכה ומראה לאדם עד כמה הוא קטן, ולאילו גבהים הוא יכול לרומם את עצמו" — וחסידות היא הנותנת לו את הכוח לכך. זהו הפתגם השני שבמאמר.
לשלמות העניין נזכיר גם את שני הפתגמים הנוספים שם. הפתגם השלישי אומר, שתורת החסידות מלמדת את האדם כיצד לצאת מהרגלים רעים וכיצד להרגיל את עצמו במידות טובות. והנקודה הרביעית — שתורת החסידות מעוררת את הלב לתשובה ומביאה את האדם לשוב לאבינו שבשמים.
ביחס לפתגם שמופיע היום, אנו רואים את הקשר לרמב"ם לפי סדרו. בימים האחרונים ראינו את הקשר של כל הפתגמים לספר קורבנות שברמב"ם: הלכות קרבן פסח, הלכות חגיגה, הלכות בכורות, הלכות שגגות והלכות מחוסרי כפרה — אלו חמשת הפתגמים שראינו בימים הקודמים. והיום אנו כנגד ההלכות האחרונות של ספר קורבנות, שהן דיני תמורה.
נקרא את לשון הרמב"ם בהלכה האחרונה שבדיני תמורה, וכיצד היא מתאימה לפתגם היומי. הרמב"ם כותב שם, ש"רוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה" — כלומר, כל דיני התורה הם עצות גדולות שהקדוש-ברוך-הוא, שהוא "גדול העצה", נותן "לתקן הדעות וליישר כל המעשים". כל התורה באה כדי לתת לאדם עצה כיצד יוכל לתקן את דעותיו וליישר את כל מעשיו שיהיו כראוי. וזהו בעצם המסר של הפתגם היומי — שלתורת החסידות יש דרך זו והבנה זו, להראות לאדם עד כמה הוא קטן, ולאילו גבהים הוא יכול לרומם את עצמו.